עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

הלכתי ל"שנקר" ללמוד "סטיילינג אישי",
וזאת על מנת ללוות נשים ש"פגשו בסרטן השד",
ומצאו את עצמן עם הקושי הנשי כאשר הגוף לא נראה כפי שהיה.
וכל אשה שרוצה לאהוב את עצמה ולהיראות במיטבה.
חברים
יוסף רוטשטיין
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
סטיילינג  (7)
נעמי איצקוביץ  (3)
סרטן  (3)
אופנה  (2)
שנקר  (2)
אביאלה ששון  (1)
אביחי קמחי  (1)
אדום  (1)
אופנה עושים באהבה  (1)
אורה סומא.  (1)
אורנה שאול  (1)
אלה קארי  (1)
אלינור עאמר  (1)
אמ  (1)
אסנת הררי  (1)
אש היצירה הפנימית  (1)
בדי מרפא  (1)
בילבי  (1)
בלט  (1)
בצלאל  (1)
גוליס  (1)
גל חרמוני  (1)
דבורית שרגל  (1)
דורון רבינוביץ  (1)
דנה כהן  (1)
דרוזית  (1)
הביודעם  (1)
הילה גוולי  (1)
הישרדות.  (1)
הפקת אפנה  (1)
הקורל  (1)
השראה  (1)
זיכרון  (1)
חותם חיים  (1)
חזון  (1)
חני וינרוט  (1)
טלי קושניר  (1)
יהודית הרפ  (1)
יהודית הרפז  (1)
יובל דורון  (1)
יום השואה.  (1)
יומנה אלוואזני  (1)
יעל אלקיים  (1)
יעל גולדמן  (1)
כותבת במקל של כורכום  (1)
כתום  (1)
לורנס לה-שאן  (1)
לפגוש סרטן  (1)
מיכל קולט -ארבל.סרטן שד  (1)
סטיילינג.תשוקה  (1)
סטייליסטית  (1)
פוטותרפיה  (1)
פול פוארה  (1)
פקטורי 54  (1)
פרידה קאלו  (1)
צורפות  (1)
צילה זן בר צור  (1)
צרלי צפלין  (1)
קוקו שאנל  (1)
קושקה  (1)
קיימות  (1)
קירה דורון  (1)
רבקין -בריק  (1)
רוזה סיינסקי  (1)
ריפוי רוחני  (1)
רקמה תימנית  (1)
שופוני  (1)
שיר משעל  (1)
שנקר.  (1)
שרי בן ארו  (1)
תשוקה  (1)
ארכיון
אדום-אדם-אישה

מהפכת הלבוש שלי

04/08/2013 18:44
נעמי איצקוביץ
צרלי צפלין, קוקו שאנל, נעמי איצקוביץ


 
הפוסט הזה מוקדש לאחותי ורדה רביד ז"ל.

שלימדה אותי לחשוב בצבע

ולא רק בשחור לבן


 


 תמיד הרגשתי שייכת לעולם השחור לבן, החל באהבתי לצ'רלי צפלין

  

 דרך שמלתה של קוקו שאנל וכלה במלבושי שהיו צירופים של הרבה שחור וקצת לבן...


בימי נעורי "צללתי לעולמו" של צ'רלי צפלין.  הוקסמתי ממנו: 


מהג'סטות המצחיקות של פניו וגופו, מהאביזרים: המקל, הכובע, הנעלים הגדולות, 


השפם ואיפור העיניים --- כן נכון הייתי תלמידת תאטרון.


אהבתי את דרכו לבטא מצבים מורכבים והלכירוח רגשיים, 


הוא האניש חפצים ומצבים והקנה להם עוצמת ביטוי אנושית.

 



במיוחד אני אוהבת את הסרט "הנווד".


הפסיכיאטר סטיבן ויסמן, שכתב עליו ביוגרפיה ב-2013 


מספר שצ'רלי צפלין בחייו האמתיים איבד את  ילדו. אופן תגובתו לטפל בפצע הפתוח היה 


באמצעות סצנה מעודנת של "לאבד" תינוק שבסופו הוא מוצאו. יש פה גדולת נפש.


שימוש באומנות ככלי תראפויטי על מנת לעבד ולגבור על מצב טראומתי..


עבורי צ'רלי צפלין הוא אייקון הבוחר בחיים, 


באמצעות הומור, קומדיה של מצבים ולקיחת יסוד הסלאבסטיק  ועידונו.

 

 


 



בשנות ה-20 שלי גיליתי עניין הולך וגובר באופנה שחור לבן,


 בשנות ה-20  של המאה הקודמת פורצת לעולם האפנה שמלה שחורה קטנה


 של אישה צעירה בעלת רוח אחרת המוכרת לנו כיום בשמה קוקו שאנל.




המהפכה אותה הובילה קוקו שאנל העבירה את הבד השחור,המזוהה במערב עם אבל, 


לשמלת ערב אלגנטית וציוותה לה שרשרת פנינים לבנות... השמלה השחורה הקטנה הפכה


ל"פריט חובה" במלתחה הנשית .הנשים שמחו לוותר על האביזרים הקשים 


דוגמת המחוכים הנוקשים שעיוותו את צורתו של הגוף הנשי.


הנשים העובדות בארה"ב ממש אימצו את קוד הלבוש הנוח: סט של חצאית התואמת


למידות הגוף וז'קט באותו צבע אותם עיצבה קוקו שאנל

 




תפנית נוספת בעולם האפנה מתרחשת לאחר מלחמת העולם השנייה


 נשים בכל העולם בוחרות בשמלות המדגישות את המותן הצרה ומתרחבות


 כלפי מטה .בצרפת מעצב צעיר בשם כרסטיאן דיור מגלם את התפיסה האפנתית.


בשנות החמישים הנשים רוצות להיות רעיות מושלמות


ומוותרות על הנוחות שהחדירה לעולמן אייקון האפנה קוקו שאנל.


 

מה קורה בגזרת השחור-לבן בקיץ-סתיו  2013


השחור לבן מגיע בצירופים מאוד מגוונים~ החל בשילובים מקוריים של מכנסים וחולצה



בהדפסים המשלבים מכנסים בפסים וחולצה בנקודות


דרך שמלות  בשחור לבן בגזרת הפפלום וכלה בעיצובי הדפס גאומטריים בשחור לבן





 



השאלה שלנו כנשים המתלבשות היום: האם להעדיף נוחות או שמה מחטב, 


 המחוך של ימינו?


האם יש מקום לנוחות אליה כיוונה קוקו שאנל או אולי יש רצון לחזור לאישה הקוקטית


הלבושה היטב אך חנוטה במלבושיה מה דעתכם?

 


שמלה: סיגלית וונש, יבוא אישי מניו -יורק





grouchkaelinoy arber
יעל דרורי
05/08/2013 08:02
מקסים! כתוב נהדר! כל הכבוד! מחכה כבר לפוסטים הבאים!
נעמי איצקוביץ
06/08/2013 06:33
יעלי יקרה
אשרי שזכיתי בחברה כמוך
מצפה להמשך שיתוף פעולה ביננו
יהודית פרנס
05/08/2013 09:17
נעמי, תודה לך על מסע אוהב ומרגש!
נעמי איצקוביץ
06/08/2013 06:35
יהודית תודה לך על ראייתך החומלת
והמכבדת....
חנה טואג
05/08/2013 21:59
פוסט יפה ומרתק המתאר בדרך מענינת את התפתחות האופנה אהבתי מאוד, ואת מקסימה בתמונה
נעמי איצקוביץ
10/08/2013 12:12
תודה חנה על תגובתך הרגישה והאוהבת
נעמי
שירלי סלע לבבי
05/08/2013 22:02
יפה ומרגש. למדתי הרבה.
נעמי אצקוביץ
06/08/2013 07:06
לשירלי ,אשר מעבר לים,
מחכה בכיליון עיניים לפגישתנו הלא וירטואלית.
רומשיק
06/08/2013 06:27
אבא שלי היה עושה צ'ארלי צ'אפלין ומספר לנו על הסרטים שלו....הכי אני זוכרת את מרק מנעל....
העפת אותי אחורה ...געגוע בזמן.
כתוב מקסים,אחותך בוודאי גאה בך...
מחכה לפוסט הבא
שאי ברכה בעמלך!!!!!
נעמי איצקוביץ
06/08/2013 07:10
אסתי רומשיק אהובה...
נגעת בליבי!!!! שמחה ש"העפתי אותך בזמן"
אחותי תמיד הייתה גאה בי
תודה!!!!
grouchka
06/08/2013 22:35
אהבתי מאוד והשחור לבן שלך צבעוני ומלא בחיים...
והתמונה המסיימת נעימה לי מאוד הדרך בה את לובשת שחור לבן יפה לך.
נשיקות נעמי וערב מעולה
נעמי אצקוביץ
07/08/2013 16:34
שנטל נשחיבוק...
במילותיך את יוצרת מטאפורה מדהימה "השחור לבן צבעוני ומלא חיים"
אהבתי כל מילה בתגובתך...עוד נפגש..
בפריז או בתל -אביב.
אילה רז
10/08/2013 12:15
נעמי היקרה, קראתי ונדהמתי. הפוסט שלך ממש מסונכרן עם ההרצאה שנתתי אתמול. מקרה? טלפתיה? מי יודע...אני מצטערת לשמוע שאחותך נפטרה. השם ורדה רביד מוכר לי . האם היה לה קשר לשנקר או לאופנה? בארץ קטנה כמו שלנו- המעגלים שאנחנו נעים בהם, הרבה פעמים מפתיעים. המשיכי לכתוב. את כותבת יפה ויש לך מה להגיד. אני אמשיך לקרוא...
נעמי איצקוביץ
25/08/2013 16:43
אכן.גם אני במהלך ההרצאה,הייתי מופתעת מהסנכרון ביננו.
הרגשתי שיש הדרכה משמים.
אחותי היקרה ורדה רביד ז"ל לא הייתה קשורה לאופנה באופן רשמי
אך היא נשמה וחייתה אופנה
תודה על החום והערכה העולה מדברייך
Lea Ravid
20/08/2013 11:02
יש לך כל כך הרבה ידע על כל כך הרבה נושאים...!
נהניתי מאד לקרוא!
נעמי איצקוביץ
20/08/2013 16:32
לאה יקרה שמחה שאהבת.
נרגשת אני מתגובתך
תמשיכי להפתיע ולרגש
אוהבת נעמי
מיכל פריימן
20/08/2013 16:33
נעמי, לאה שלחה לי את הקישור לבלוג שלך-
והוא ממש מיוחד, חוצה יבשות ודורות ומרתק.
אני אישית מתחברת (כמו שנוכחת, כמסתבר) עם הסגנון הפרקטי והנוח...
נעמי איצקוביץ
25/08/2013 16:40
מיכל יקרה
פתאום גיליתי את תגובתך
ומאד התרגשתי מהעין המיטיבה להתבונן
ומהיד היודעת לעוף במילים מלאות אהבה.תבורכי..
הילה גוילי
09/08/2015 22:25
כתבת יפה מאוד ומעניין מאוד בנושא שעל פניו יכול להיות משעמם.ובכל זאת כמה ידע העבר חושף..מי היה מאמין שדחור לא היה שם תמיד.ולגביי קוקו שנאל,יש אנשים שהשלמות שהם מבאים בפשטות יוצרת מראה שאי אפשר להתווכח איתו ..בעניי היא תמיד מנצחת ליד כולן ולצד אהבתי לסגנון בוהו שיק וים של תכשיטים .ועד היום בכל ארוע השחור צבע מנצח ואין אחת שאין לה שימלה שחורה קלאסית בארון ..מה שאומר שקוקו לוקחת בגדול .תמשיכי לכתוב את מביאה את העבר להוווה ומחברת למצאות ככ יפה
נעמי
10/08/2015 11:33
"תמשיכי לכתוב את מביאה את העבר להווה ומחברת למציאות כל כך יפה"
מאד התרגשתי לקרוא את תגובתך ...אצלי באמת חומרי העבר נושקים להווה ..וכן הכתיבה היא בהחלט מרפא לנפש וחיבור לעולם החושני עבורי :)






שמכם:
על מנת לכתוב תגובה יש להתחבר לאתר, או אם אינכם עדיין רשומים הרשמו בחינם.