עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

הלכתי ל"שנקר" ללמוד "סטיילינג אישי",
וזאת על מנת ללוות נשים ש"פגשו בסרטן השד",
ומצאו את עצמן עם הקושי הנשי כאשר הגוף לא נראה כפי שהיה.
וכל אשה שרוצה לאהוב את עצמה ולהיראות במיטבה.
חברים
יוסף רוטשטיין
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
סטיילינג  (8)
נעמי איצקוביץ  (3)
סרטן  (3)
אופנה  (2)
שנקר  (2)
אביאלה ששון  (1)
אביחי קמחי  (1)
אדום  (1)
אומן  (1)
אופנה עושים באהבה  (1)
אורה סומא.  (1)
אורנה שאול  (1)
אלה קארי  (1)
אלינור עאמר  (1)
אמ  (1)
אסנת הררי  (1)
אש היצירה הפנימית  (1)
בדי מרפא  (1)
בילבי  (1)
בלט  (1)
בצלאל  (1)
גוליס  (1)
גל חרמוני  (1)
דבורית שרגל  (1)
דורון רבינוביץ  (1)
דנה כהן  (1)
דרוזית  (1)
הביודעם  (1)
הילה גוולי  (1)
הישרדות.  (1)
הפקת אפנה  (1)
הקורל  (1)
השראה  (1)
זיכרון  (1)
חותם חיים  (1)
חזון  (1)
חני וינרוט  (1)
טלי קושניר  (1)
יהודית הרפ  (1)
יהודית הרפז  (1)
יובל דורון  (1)
יום השואה.  (1)
יומנה אלוואזני  (1)
יעל אלקיים  (1)
יעל גולדמן  (1)
כותבת במקל של כורכום  (1)
כתום  (1)
לורנס לה-שאן  (1)
לפגוש סרטן  (1)
מיכל קולט -ארבל.סרטן שד  (1)
סטיילינג.תשוקה  (1)
סטייליסטית  (1)
פוטותרפיה  (1)
פול פוארה  (1)
פקטורי 54  (1)
פרידה קאלו  (1)
צהוב  (1)
צורפות  (1)
צילה זן בר צור  (1)
צרלי צפלין  (1)
קוקו שאנל  (1)
קושקה  (1)
קיימות  (1)
קירה דורון  (1)
קנדינסקי  (1)
רבקין -בריק  (1)
רוזה סיינסקי  (1)
ריפוי רוחני  (1)
רקמה תימנית  (1)
שופוני  (1)
שיר משעל  (1)
שנקר.  (1)
שרי בן ארו  (1)
תשוקה  (1)
ארכיון
אדום-אדם-אישה

מספרת הסיפורים

06/07/2017 15:26
נעמי איצקוביץ
צילה זן בר צור, כותבת במקל של כורכום
מספרת סיפורים



"נה (לא)" סבא מתעקש .מה את רואה ?"אני מתחילה לאבד את הסבלנות ומספרת לסבא 
את כל הדמויות שעפים עלי באותו רגע..."סבא התרנגול של סלומי ברח ועכשיו הוא רוקד
על הסביונים וגשם של אורז נופל לו על הראש"
סבא שותק לרגע ואז אומר :"עכשיו את רואה! "
(הקטע מובא מתוך ספרה של צילה זן בר צור "כותבת במקל של כורכום) 

סילה יקרה ,בחוויה שלי ,את על כל מגוון העיסוקים שלך, מטפלת ומרפאה 
וסבך הוא ההשראה שלך.
ילדה בת 13 מגיעה לבית סבא וסבתא




תתארי לי את עולמך ,מה החיבור בין בית סבך וסבתך האפגנים להיותך נערה ישראלית  דרש ממך (לימוד שפת הדרי..ומה קרה בעולמך הרוחני ) ?

הכניסה למרחב של סבי וסבתי  הצריכה  ממני שפה תקשורתית (שפת הדָרִי) ושפה סמלית. להבין אידיומים תרבותיים, לדעת לפענח צפנים של מוסר והתנהגות ודרך ארץ. להסכים לחוות ריטואלים שקשורים במעברים, כמו טקס ה'נזיד האדום' לאחר קבלת הווסת, וטקסים שקשורים באוכל ובהזנה רוחנית.




 החיים עם עולם כל כך אחר \אפגני לצד העולם הישראלי שלך איך יצרת שילוב בין החלקים ?
יש מתח מאוד גדול בין החיים במרחב הארץ ישראלי (לדידי, מרחב מולד. לסבי וסבתי, מרחב מהגר) לבין החיים באפגאניסטן.
תפישת הנשיות על ציר החיים היא שונה.
נולדתי לבית שהיה טבעוני, אימץ פילוסופיית חיים השונה מהמרחב האפגאני. החירות הייתה שונה. חופש הבחירה. ההיצע.
הייתה התמודדות מאתגרת מאוד.
בחלק מן הסיטואציות בבית סבתי, מאסתי ובעטתי בכל מה שייצג את העולם הישן. רציתי להיות 'כמו כולם' ולא תחת החותם של גלות וזרות.
יצירת השילוב הייתה מאוחרת יותר בתודעה שלי. רק משנעשיתי אם, יכולתי לראות בתקופת החיים אצל סבי וסבתי משאב של זהות ועומק וחכמת חיים.
הפתגמים שפותגמו בעבורי בשפת הדרי הפכו לאוצרות, לפורמולות תרבותיות שעד היום אני משתמשת בהם.
הריטואלים הזרים והרחוקים הפכו להיות משאב בסדנאות שלי היום. כמו טקסי 'הנזיד האדום' לנערה מתבגרת וטקסי ה'נזיד הלבן', לאישה בשלב המנופאוזה.
        הציור :האומן האיראני Hoosein Behzed
                    בהשראת המיניאטורות הפרסיות.



מה למדת בשנים האלו אודות העוצמה הנשית ?
נכון לומר שלמדתי בדיעבד. רק בבגרותי יכולתי להבין את השפה הסמלית הנשית ואת העוצמה הנשית של התכנסויות בירח מלא – בהן כל אישה הביאה מנחה למעגל הנשי: פתגם, תובנה רוחנית, דרך, שיר, יצירת מנדלת הפרח המכונה 'גול', תמציות בושם, מאכל ועוד מתנות.
בטקס זבד הבת, לכל תינוקת הייתה מלווה רוחנית שליוותה אותה במשך חייה. לכל אישה היה עוגן בלבה של האישה החונכת.
בשלב המנופאוזה הייתה הייתה עוברת את טקס 'הנזיד הלבן' – בטקס היא הייתה מכונה סָר-גוֹזַשת – האישה החכמה ובעלת הניסיון. היא הייתה מוכתרת לתפקיד כהונתי בקהילה. כמו, מיילדת, רוקחת, מרפאה, יועצת רוחנית, בלנית, רוחצת מתים, מספרת סיפורים. למעשה נשים אלו היו המנהיגות של הקהילה.
אישה בשלב המנופאוזה הייתה מתאמנת להתמיר את רחמה מאיבר של הולדה לאיבר של חלימה וריפוי. הרחם לא סיים את תפקידו בתום הפריון אלא הפך להיות 'תיק רפואה'.



                         קמע פיריון מסבתא של צילה.

ספרי מעט על הטיול העצמאי שלך בהרי נפאל.
את המסע לנפאל עשיתי באופן עצמאי – חודשיים של הליכה פנימה אל הנפש תוך מדיטציה על הפסגות הלבנות של רכס אנאפורנה. התמודדות עם פחדים, עם זיכרונות, עם כאבי הגדילה של שנות הנעורים, עם משאלות וכמיהה לאהבה.
שם פגשתי את אהבת חיי. ברחובות קטמנדו.


                    צילה במסעה בהרי אנאפורנה.


המחקר שלך נמשך 15 שנה ,היכן הוא התנהל ? כמה זמן ליווית את הנשים ?
עבודת השדה למחקר שלי נעשתה ברובה בארץ בקרב נשים יהודיות יוצאות אפגאניסטן בישראל. במוקד המחקר הייתה תפישת הנשיות של הנשים דרך היבטים פולקלוריים. 
ישנם  ארבעה אשכולות פולקלוריים:
1. ההיגוד הנשי – נשים כמספרות סיפורים.
פתגמים ופיענוחם.
קינות, שירי ערש, שירי אהבה, שוררות נשית.
2. טקסי מעבר: טקסי לידה, חניכה, נישואין, מוות.
וביניהם, טקסים ייחודיים לנשים האפגאניות.

3. תרבות האוכל – הלחם כסמל מפתח.
4. מרחבים טרנספורמטיביים: מטבח, חמאם-בית מרחץ ומקווה.


האם סיפורי הנשים אודות עברן חיזקו בהן את הכוח להכיל את מסע חייהן ונתנו להן שלמות פנימית גדולה יותר לקבל את מסען בחיים?

מתוך המחקר שלי היו קואליציות נשיות בקהילה האפגאנית שהקנו לנשים כוח. חלק אינטגראלי מהאימון היה "לקבל את הגורל" ולהרבות טוב וחסד בעולם הזה.
הנשים תפשו את עצמן כעורכות 'תיקון' בגלגול הזה ועל כן הן סברו שיש לקבל עליהן את כל אשר החיים מזמנים להן.
הנשים הרבו לשתף אודות חייהן באופנים היגודיים שונים, לספר סיפור, לקונן על החיים, מה שהעניק להן קתרזיס.

יש בך הכלה אימהית מאד גדולה. האם זה חלק מהתהליך של המפגש עם עולמות רחבים ונושאי הסיפור, האם זאת חמלת החסד שקיבלת מסבך והאבוקה שאת נושאת ?

אני  חשה שזה מיכל שצריך להרחיב אותו עוד ועוד.
אולי יכולה לומר לזכותו של סבי שאימן אותי בהקשבה.

האם סיפור ויצירת מעגל נשית היא השליחות שלך ? מה גילית במשך השנים שאת מקיימת את מעגל הנשים ובו את מספרת את סיפור הנשים האפגניות?

מרגישה שזה החיבור שלי לשורשים שמעניק לי משמעות.
מעגלי נשים בהם אני מספרת על הנשים האפגאניות מקנה לי, מעבר לפן האנתרופולוגי, כר לנפש שלי. חיבור. חיבור של הנשים לנראטיב שלהן. לכוחות הריפוי.


                  ספר ירושה של צילה מסבתא

האם בעידן המודרני אנחנו  מחוברות לשורשים שלנו ?  האם אנחנו  מזהות את הציפור והדבורה בחיינו ?

יותר ויותר אני מגלה את הכמיהה שלנו לזהות. לחיבור אל האימהות הקדומות, אל ארכיטיפ ה'אם הגדולה'. אנחנו מבקשות להבין את סיפור חיינו. לרפא מקומות פצועים. לחלום ולהחלים.
יותר ויותר אנחנו יוצאות למסעות פנימיים ואכן מזהות את הציפור והדבורה בחיינו. בכל פעם רובד נוסף מתפענח. בכל פעם אנחנו לומדות ומעמיקות בשפת הציפורים ויוצרות את דבש המשמעות לחיינו.   



        הציור -האמן האיראני -Hoosen Behzed
                       בהשראת המינאטורות הפרסיות.


אז מי הן הציפור והדבורה בחיינו?
אני מזמינה אתכם קוראי לקרוא בספרה של סילה ג'ון
"כותבת במקל של כורכום"
צילה זן בר צור היא משוררת הפוגשת את החמלה והאהבה בכל מה שסובב אותנו.
אין חציצה בין עולם הטכע לבני האדם,בכולם נתן הבורא נשמה .
ומתקיים קשר של למידה ,הזנה ונוכחות. הדבורה והציפור מתקיימות גם כחלק מהטבע
וגם במעמד סמלי המאפשר לקורא להתבונן במסע חייו דרך מסע בעלי החיים בטבע.
, ...

כֹּה אָמְרָה זָאר לשוּסְתֶּרָא:

הִנְנִי
 בְּכָל הַגִּלְגּוּלִים שֶׁהָיִיתִי;
שַׁפִּירִית, 
גֶּשֶׁם, 
הַר, 
גַּעְגּוּעַ,
סֵפֶר, 
אִשָּׁה מְאֹהֶבֶת בַּסְּתָו.

עְרֹמָה בָּאתִי אֵלֶיךָ,
לְלֹא הַתְחָלָה וּלְלֹא סוֹף.
 ***

מתוך: כֹּה אָמְרָה זָאר לשוּסְתֶּרָא - פְּסוּקֵי דֶּרֶךְ -צילה זן בר צור.


            הציור בהשראת האמן הפרסי Hoosen Behzad
                בהשראת המינאטורות הפרסיות
דרורית סן
17/09/2017 13:53
נעמי היקרה

מרתק ומעשיר

שנה טובה
TanyaDrund
10/10/2017 21:07
Hi.
I want to make an unusual gift to my friend but I do not know which one.
Advise what you can give?

Thank you
KuzmaRow
14/11/2017 03:09
ElvaVoq
26/12/2017 17:04
апрапрапр
Abertupohor
16/02/2018 20:03

על מנת לכתוב תגובה יש להתחבר לאתר, או אם אינכם עדיין רשומים הרשמו בחינם.