עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

הלכתי ל"שנקר" ללמוד "סטיילינג אישי",
וזאת על מנת ללוות נשים ש"פגשו בסרטן השד",
ומצאו את עצמן עם הקושי הנשי כאשר הגוף לא נראה כפי שהיה.
וכל אשה שרוצה לאהוב את עצמה ולהיראות במיטבה.
חברים
יוסף רוטשטיין
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
סטיילינג  (7)
נעמי איצקוביץ  (3)
סרטן  (3)
אופנה  (2)
שנקר  (2)
אביאלה ששון  (1)
אביחי קמחי  (1)
אדום  (1)
אופנה עושים באהבה  (1)
אורה סומא.  (1)
אורנה שאול  (1)
אייל מיליון  (1)
אלה קארי  (1)
אלינור עאמר  (1)
אמ  (1)
אסנת הררי  (1)
אש היצירה הפנימית  (1)
בדי מרפא  (1)
בילבי  (1)
בלט  (1)
בצלאל  (1)
גוליס  (1)
גל חרמוני  (1)
דבורית שרגל  (1)
דורון רבינוביץ  (1)
דנה כהן  (1)
דרוזית  (1)
הביודעם  (1)
הילה גוולי  (1)
הישרדות.  (1)
הפקת אפנה  (1)
הקורל  (1)
השראה  (1)
זיכרון  (1)
חותם חיים  (1)
חזון  (1)
חני וינרוט  (1)
טלי קושניר  (1)
יהודית הרפ  (1)
יהודית הרפז  (1)
יהודית הרפז.נעמי  (1)
יובל דורון  (1)
יום השואה.  (1)
יומנה אלוואזני  (1)
יעל אלקיים  (1)
יעל גולדמן  (1)
כותבת במקל של כורכום  (1)
כתום  (1)
לורנס לה-שאן  (1)
לפגוש סרטן  (1)
מיכל קולט -ארבל.סרטן שד  (1)
סטיילינג.תשוקה  (1)
סטייליסטית  (1)
עין כרם  (1)
פוטותרפיה  (1)
פול פוארה  (1)
פקטורי 54  (1)
פרידה קאלו  (1)
צורפות  (1)
צילה זן בר צור  (1)
צרלי צפלין  (1)
קוקו שאנל  (1)
קושקה  (1)
קיימות  (1)
קירה דורון  (1)
רבקין -בריק  (1)
רוזה סיינסקי  (1)
ריפוי רוחני  (1)
רקמה תימנית  (1)
שופוני  (1)
שיר משעל  (1)
שנקר.  (1)
שרי בן ארו  (1)
תשוקה  (1)
ארכיון
אדום-אדם-אישה

תרפיה בצילום -גל חרמוני

20/12/2015 13:04
נעמי איצקוביץ
גל חרמוני, בדי מרפא, פוטותרפיה, שרי בן ארו



"התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן"?  שאלה אליס
"זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע  " אמר החתול.
"לא אכפת לי כל כך לאן  " אמרה אליס.
"אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי"   אמר החתול.
"בתנאי שאגיע לאנשהו"   הוסיפה אליס כהסבר
"בטוח שתגיעי"   אמר החתול,"אם רק תתמידי בהליכה".
(אליס בארץ הפלאות בתרגומה של רינה לטווין)

מרילין מונרו                                                   צילום אנני ליבוביץ.
 
הבלוג "בדי מרפא" מוקדש לפן התרפויטי של עולם הצבעים והמראות .
כאשר פגשתי סרטן התחלתי לעסוק בנושא של ריפוי דרך צבעים והשפעתם על חיינו .
שאלתי באיזה אופן ניתן לרפא עצמנו וליצור הילינג דרך אומנות , צילום ,משחק ,שירה תיאטרון בובות...
לכך שעולם הצילום הוא כלי מאד מהיר ונגיש להגיע לאנשים ולבטא מסרים לא מילוליים.

                                                    צילום אנני ליבוביץ

בפוסט הזה בחרתי להתחקות אחרי הפן התרפויטי של אימוץ הטכנולוגיה  בשימוש העולם הטיפולי.

בעולם של מילים אפשר לבחור דרך .
בעולם של מראות הדרך לעיתים חכמה מן ההולכים בה.
צילום הוא כלי חשוב לחשוף את עולם המראות ובשנים האחרונות, עם התפתחות הטכנולוגיה והסמארטפון 

לא רק שהצילום נעשה נגיש יותר, הוא גם משמש בערוצים נוספים ומפתיעים למשל ככלי טיפולי.
עצם ההתבוננות בתוך מסגרת הפריים דרך העדשה מאפשרת מבט אחר, חומל . היופי הוא בלידתה של חמלה ואמפתיה למה שנגלה בתוך המסגרת, למושא הצילום,  גם כאשר מושאי הצילום אינם נתפסים  כשלמות מודל היופי.
על כגון אלה נפגשתי לשיחה עם גל חרמוני.
     יאנה קלמן                                                                       צילום -גל חרמוני.


גל , בוגר לימודי צילום ב”מכללת הדסה” בירושלים ובעל סטודיו לצילום פורטרטים ואופנה,  מצלם לעיתון "לאשה"  ובוגר המסלול לפוטו תרפיה  בביה"ס "מוסררה" בירושלים.
 (גילוי נאות -זכיתי וגל הוא תלמיד שלי לשעבר מתיכון בן צבי ,קריית אונו).
   ליאור דיין                                                                             צילום-גל חרמוני

בעבודתך כצלם מה מעניין אותך ? 

"כאשר אני מצלם אנשים אני מסוגל לזהות ולחוות יחד עם המצולמים את חווית הרעד מהצילום, בתחילת הדרך.
חשוב לי ליצור חוויה של אמון אני רוצה להעביר את הפורטרט הפנימי דרך הצילום 
ולשם כך אני מדריך אותם - איך לשבת מולי, מהו הצד היפה יותר שלהם, 
ובוחן איתם מה חשוב להם שיבוא לידי ביטוי בתוצאה הסופית.
לעיתים אני מצלם אנשים שעברו שינוי ותהליך  פיזי- מנטלי ובעקבות הצילום הם רואים את התהליך שעברו, את השינוי החזותי.
הצילום מאפשר להם התבוננות בכל התהליך. לטעמי זוהי התבוננות פנימית."

שרי בן ארויה                                                                                                   צילום -גל חרמוני


מה יחסך למושג היפה בעולם האופנה ?

"מושג היפה עבר שינויים גדולים בעולם האופנה הגלובלי. 
כיום יש מקום לדוגמניות שיופיין יוצא דופן ולא פרופורציונלי בשונה מהגדרות היופי המקובלות, למשל יעל רייך הישראלית שהצליחה בארץ ובחו"ל, ונעם פרוסט.
לא מקדשים את הסימטריה וההרמוניה אלא להפך יש מקום לרווח בשיניים ,לחוסר מושלמות.
הדוגמה החזקה ביותר היא הדוגמנית של המותג DESIGUAL”    ".
גם כצלם אופנה תמיד עניין אותי איך  אני מעביר אופנה כפורטרט של בגד.
כלומר מה הבגד משדר ואיך הדוגמנית מצליחה ל"החזיק אותו ". 

אלונה פרנקל                                                                              צילום -גל פרנקל

בשלב מסוים בקריירה שלי כצלם, הרגשתי שיש בי רצון להתקדם ולקחת את הצילום צעד קדימה, ולשלב אותו עם צורך ורצון לשילוב בטיפול באנשים. בשלב הזה התוודעתי לתחום הפוטו תרפיה."
"את המושג פוטותרפיה טבעה לראשונה ד"ר ג'ודי ויזר בשנת 1975. ויזר פסיכולוגית קנדית כתבה מאמר ובו העמידה את הטיעון "כי צילומים הם עקבות של התודעה שלנו וכל צילום שאדם מצלם (בין אם הוא נראה בו ובין אם לא) הוא סוג של דיוקן עצמי".
(אסַפה אלימלך פלד, פוטו-נפש 2013.  נ.א)
אברי גלעד                                                                                         צילום -גל חרמוני
ספר לי על ההתנסות שלך בפוטו ותרפיה .

"את עבודת הפרקטיקום שלי עשיתי בבית החולים לפגועי נפש באברבנאל, במחלקת אשפוז יום, מבוגרים.
העבודה מתחלקת לשניים -  לעבודה פרטנית ולעבודה בקבוצות.
את הטיפול הקבוצתי אני פותח בשיחה ראשונית על נושא שמעסיק את המשתתפים ואחר כך אנחנו מעבדים 
אותו באמצעות מעין סדנה. בחדר ישנם חומרי יצירה :צבעים ,פלסטלינה ,מספריים ,דבק,
וכל אחד יכול לקחת תמונה מתוך מאגר התמונות או תמונה שצילם: לחתוך, לגזור, 
או לקרוע ולצבוע אותה.  הכול נגיש ונמצא בחדר.
כל פעולה כזו יוצרת חיבור של המטופל לנושא, ואמירה אישית שלו.
כחלק מהאחריות שלי כמטפל חשוב מאוד לאסוף אותם ולסכם את המפגש, כדי לא להשאיר אותם מוצפים ומפורקים בשל הרגשות שעולים במהלך העבודה על התמונות.  

                                        צילום -יובל דורון

לאחר שסיימתי את עבודתי על פרויקט הגמר שלי    " פחד מוות   ", 
יכולתי לראות יחסי גומלין והשפעה שהייתה למטופל משמעותי, איתו עבדתי  בטיפול פרטני במהלך השנה
בעבודה שמהותה שילובן של מדיות שונות: כתיבה, צילום סטילס, צילום ווידאו ומוזיקה.

בעבודתי כמטפל בצילום, אני מודע לכוחו של הדימוי הוויזואלי בשיקוף  פחדים וקונפליקטים פנימיים. 
 ההתנסות האישית שחוויתי במהלך עבודת הגמר של לימודי ה  "פוטותרפיה  ", היוותה עבורי תהליך של אנליזה עצמית דרכה חוויתי השלמה וסגירת מעגלי התמודדות עם נושאים  לא פתורים מאז הילדות. 
גל ואימא                                                                                                       צילום גל חרמוני
            תודה גל על ההתמסרות ועבודת הנמלים שהושקעה בכתבה
רעות
20/12/2015 16:59
פוסט כל כך מרתק, תודה על הצוהר הנדיר שפתחת בפניי. כשקראתי את הכתבה צפו לי הרבה מחשבות בראשי.
הצילום התחיל את דרכו כפוסט מורטם, שימור רגעים ותמונות משפחתיות לאנשים מתים.
המת הולבש במיטב מחלצותיו, לעיתים צולם כמיטת חוליו, בזרועות משפחתו ועוד.
רצו לשמר רגעים יפים, תמונות של אנשים ואף ילדים שאינם יותר בין החיים.
ומכאן התגלגלנו למודל היופי, וכיצד הגישה הייחודית של הפוטותרפיה באה ליצור מימד חדש של התבוננות,
הן בתוך המצלמה ובתוך התמונה המוגמרת.
פוסט שמעלה מחשבות מעניינות ומרובות.
נעמי איצקוביץ
20/12/2015 18:58
רעות יקרה אכן ישנם יחסי גומלין בין התמונה והאדם ובין האדם והתמונה .
בתהליך הזה יש ריפוי וטיפול בכאבים וקונפליקטים .ויש אור מאד גדול שכל מי שעוסק בצילום ער אליו..ברמה כזאת או אחרת....
ארבל
20/12/2015 18:31
פוסט מפעים על כוחו של הדימוי הוויזואלי בשיקוף פחדים וקונפליקטים פנימיים. חן חן לך, נעמי.
נעמי איצקוביץ
20/12/2015 18:57
יקרה תודה לך
אכן זהו גרעין הכתבה המאפשרת לראות איך דימוי ויזואלי הוא כלי תרפויטי..ואחר כך קיים העיבוד המילולי .תודה על הדיוק.
מיכל מנור
20/12/2015 20:37
נעמי, רעיון מאד יפה לקשר בין אופנה בה את מתעסקת דרך צילום האופנה שהוא מקצועו של גל לפוטותרפיה ובעצם לסגור מעגל עם רעיון בדי המרפא שלך.
נעמי איצקוביץ
20/12/2015 21:13
או את מאד מרגשת מיכל smile emoticon זהו לב הרעיון של הפוסט ...שבמהלכו למדתי המון על תהליך היצירה בצילום ,על צילום שכמו שירה נוגע ברכות בלב הקושי ומרפרף מעליה
כרינה ובר
20/12/2015 21:50
פוטותרפיה זה תחום מרתק שאני כבר שנים רוצה לחקור ולגלות. בעיני, לעמוד מול מצלמה זו החשיפה עם הפגיעות הגדולה
ביותר וזה ללא ספק מאתגר ואם מטופל נכון , אז גם תראפוטי.
תודה שהבאת לתשומת ליבנו את התחום הנפלא הזה
נעמי איצקוביץ
21/12/2015 21:58
כרינה יקרה
אכן יש פגיעות מאד גדולה לעמוד מול מצלמה .אבל גם קבלה והשלמה עם מי שאנחנו .וכאשר ההשלמה מתקיימת נוצר נס לטעמי.
הגר אשחר ניר
20/12/2015 22:06
נעמי פוסט מקסים ומרגש. את הסיבה לבדי מרפא אני כבר מכירה והחיבור נפלא ונכון ומעצים. בשבילי הפוסט הזה מרגש כפליים, כי את גל אני מכירה. גם כצלם וגם כחבר עוד לפני שלקח את הצילום למקום הטיפולי. החיבור הזה בין המצלמה לבין הצילום לבין היכולת להפוך את זה למשהו שנכנס בין נבכי הנפש הוא קסום בעיניי וגל הוא אחד האנשים הכי מתאימים לזה. אני אספר לך בסוד שאפילו אותי, בימים שבטני הלכה לפני וכרסה בין שיני, הוא היה היחיד שהצליח לגעת בנפש הסוררת ולצלם אותי, בעדינות ובפשטות, בלי צריך, בלי חייב, פשוט כך. ואני מודה לו על כך עד היום וכנראה לתמיד. :)
תודה על השיתוף.
נעמי איצקוביץ
21/12/2015 21:55
הגר יקרה ,הלוא את השדכנית ביני לבין גל .דרכך נוצר החיבור המחודש ועל כך אני שמחה במיוחד.והחיבור באמת היה נפלא ומעצים .
אגלה סוד בזהירות ובחששות רבים הולכת אני להצטלם על ידי גל בירושלים...במיזם שאנחנו לוקחים בו חלק ....ואימצת את ליבי לא לחשוש .תודה כפל כפלים.
תמרי
20/12/2015 22:19
אחת ששיתפת אותה בנושא הפוסט הזה והתהליך שלו אני רוצה להגיד לך שאני גאה בך מאוד! בעיני זה הפוסט הכי טוב שלך, גם מבחינת התוכן וגם מבחינת העריכה והנראות.התמונות ששמת מצויינות.
פוטותרפייה, שוחחנו על זה רבות כבר. תחום מדהים ומסקרן וללא ספק זה הדבר שאני מתכננת ללמוד בהמשך דרכי. זה תחום שאת נעמי עוסקת בו כאן בפייסבוק...במודע או לא במודע כל בוקר וערב כשאת מעלה כאן תמונות. הם תמיד יפות התמונות שלך אבל דרכן תמיד אני רואה אותך ואת מה שאת מרגישה. מנעד רגשות עצום של עצמך.הן מרפאות אותך ומנחמות אותך. כל תמונה בחיינו שאנו מצלמים אבל גם כאלה שאנחנו בוחרים להראות ולהסתכל לא נבחרה סתם. בחרנו בה מסיבה מסויימת ללמד משהו על עצמנו. זה הכח של תמונה.כח עצום! לא בכדי להצטלם מול מצלמה זוהי לפעמים אחת המשימות הקשות ביותר שיש לנו בחיים. לא כל אחד מסוגל לחשיפה הזאת תרתי משמע.
גל צלם בחסד. בטוחה שגם מטפל בחסד.
הראיון שלך איתו מדוייק, מענין נהניתי מאוד לקרוא אותו דרכך. עשיתם יחד עבודה נהדרת.תודה!!
Like · Reply · Just now
נעמי איצקוביץ
21/12/2015 22:09
תמרי יקרה הפוסט שלך מחבר אותי לשיחה שהייתה לי עם העורכת שלי וזה גם דקות ההבדל בשני הזרמים שכתבתי לך : art as a therapy לעומת art as hilling
אני באופן מודע חותרת כל הזמן אל הריפוי ומכאן גם שמו של הבלוג בדי מרפא .רונית וגל חותרים אל הטיפול .אלו שתי אג'נדות שונות .(כאמור הכתבה כונתה בתחילה ריפוי בצילום ) ."אבל מה שאני עושה ויתכן וגם גל הוא לתת לאחרים להשתמש במדיה האמנותית ולמלל את זה ולעבוד עם זה, שכאן בא הצד הטיפולי."..ואילו אני אופן אינטואיטיבי עוסקת בצבע ובתמונות כמנוף של העצמה .תודה לך תמרי על רגישותך הרבה .
לאה רביד
21/12/2015 08:12
הנושא שבחרת הפעם מרתק, ומביא גישה מקורית וחדשה לנושא של הלבוש והמראה החיצוני.
התמונות יפהפיות, והפוסט כתוב מצוין.
המון הצלחה בכל...
עוד נתראה.
לאה
נעמי איצקוביץ
21/12/2015 21:52
לאה אהובה
תמיד שמחה לקרוא את תגובתיך .
הפעם אני סבורה שאת מצלמת טוב ממני ותמונותיך לוכדות את אליהו בדרכים מאד מקוריות .עולם הצילום מרתק ובשנים האחרונות הוא משרת את תחום הטיפול והריפוי
ואמת אף אני עברתי תהליך מרתק תוך כדי כתיבה .
אילה רז
21/12/2015 10:19
מרתק. תודה.
נעמי איצקוביץ
21/12/2015 21:49
תודה לך אילה.תגובתך חשובה לי .
דורון רז
21/12/2015 13:56
יהלום אותך צילום עם פסל "המפלצת" שבירושלים.
נעמי איצקוביץ
21/12/2015 21:48
אני וגל נשקול זאת בכובד ראש
מעניינת מאד האינטואיציה שלך .לי ולגל יש מיזם שכרוך בו צילום בירושלים.
יעל
22/12/2015 07:53
איזה נושא מרתק ומסקרן! מדהים עד כמה השיטה זמינה לכל אחד, צריך פשוט להתחבר.
התמונות מקסימות, לוכדות את הנפש של המצולם באופן מהפנט. אשמח לעוד כתבות בנושא.
נעמי איצקוביץ
23/12/2015 14:45
יעלי אהובה
אכן גל ניחן ברגישות לאין קץ והוא באמת איש טיפול בנשמתו.
אף אני נחשפתי בשלוש השנים לעוצמה של הפוטותרפיה ובאמת אני מגלה שזהו עולם לא מוכר.
אשמח להרחיב ולכתוב על כך :)
מיכל פריימן
22/12/2015 15:31
נעמי יקרה,
בעולם כל כך שקרי ורדוף סיסמאות וג'ינגלים, את מוצאת את הקו האמיתי, הפנימי והולכת איתו קדימה.
גם לגבי גל עצמו והדרך שעשה עם עצמו, וגם לגבי הפוטותרפיה בכללותה.
מדהים כתמיד ומרתק!!
מיכל פריימן
נעמי איצקוביץ
23/12/2015 14:47
מיכל יקרה
המשותף למשפחות שלנו היא ההליכה עם אסתטיקה לצד יושרה סרגלית משהו
כן אותי מעניין יחסי הגומלין של האסתטיקה לצד הצד המטפל והמרפא
תודה על תגובתך מאירת העיניים .תבורכי
נעמי
חן סיון
23/12/2015 14:32
תודה נעמי על הרְאָיָה, על זווית הרְאִיָּה, שמוכיחה לנו מחדש את מה שלא זקוק להוכחה: הכול קשור בכול.
המחלה-לטיפול-לריפוי, היצירה לחברה ולנתינה.
הכול בכול
אימאג' (דימוי = תמונה) ודימוי עצמי Self Image

בכלל לא ידעתי שקיים תחום מקצועי זה
אבל האיש שאתי, שהוא מדריך טיולים מוכשר (בעל יכולת מעולה לתקשר עם קהלים ממנעד רחב ביותר) וצלם, היה מעביר סדנאות צילום בטבע לתלמידי כיתה טיפולית (כתה ו'), שהיו ממשפחות הרוסות, או סבלו התעלליויות.
יחד עם עובדת סוציאלית ופסיכולוגית הם בנו תכנית מיוחדת לתיראפיה באמצעות צילום.
נעמי איצקוביץ
23/12/2015 14:43
אהבתי מאד את תגובתך ...אני די מופתעת לגלות שהמון אנשים לא ידעו על פוטותרפיה ...אני המוקפת אנשי טיפול -חברים קרובם -מצויה חזק בעולם הזה

מאד מעניין הסיפור על האיש שלך .והרבה פעמים הקושי המקצועי הוא אבי ההמצאה...הצורך להשתמש במצלמה ככלי טיפולי הוא מתבקש .המצלמה כמו הציור היא כלי העוקף את החשיבה הקוגניטיבית.בציור נדרש כישרון ורצון .בצילום ,למראית עין כל אחד יכול ברמה מסוימת לצלם מעריצה את האיש שלך בסתר
אביטל אנגל צלמת
06/05/2016 13:35
מרתק נעמי. מאז ומתמיד ידעתי שיש במצלמה כוח תקאפיסטי עוד הרבה לפני שהיה מסלול לימודים כזה.... גל עושה עבודה נהדרת.
תמיד משמח אותי לראות שעוד אנשים משתמשים בכוחה המרפא של המצלמה.
על מנת לכתוב תגובה יש להתחבר לאתר, או אם אינכם עדיין רשומים הרשמו בחינם.