עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

הלכתי ל"שנקר" ללמוד "סטיילינג אישי",
וזאת על מנת ללוות נשים ש"פגשו בסרטן השד",
ומצאו את עצמן עם הקושי הנשי כאשר הגוף לא נראה כפי שהיה.
וכל אשה שרוצה לאהוב את עצמה ולהיראות במיטבה.
חברים
יוסף רוטשטיין
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
סטיילינג  (7)
נעמי איצקוביץ  (3)
סרטן  (3)
אופנה  (2)
שנקר  (2)
אביאלה ששון  (1)
אביחי קמחי  (1)
אדום  (1)
אופנה עושים באהבה  (1)
אורה סומא.  (1)
אורנה שאול  (1)
אלה קארי  (1)
אלינור עאמר  (1)
אמ  (1)
אסנת הררי  (1)
אש היצירה הפנימית  (1)
בדי מרפא  (1)
בילבי  (1)
בלט  (1)
בצלאל  (1)
גוליס  (1)
גל חרמוני  (1)
דבורית שרגל  (1)
דורון רבינוביץ  (1)
דנה כהן  (1)
דרוזית  (1)
הביודעם  (1)
הילה גוולי  (1)
הישרדות.  (1)
הפקת אפנה  (1)
הקורל  (1)
השראה  (1)
זיכרון  (1)
חותם חיים  (1)
חזון  (1)
חני וינרוט  (1)
טלי קושניר  (1)
יהודית הרפ  (1)
יהודית הרפז  (1)
יובל דורון  (1)
יום השואה.  (1)
יומנה אלוואזני  (1)
יעל אלקיים  (1)
יעל גולדמן  (1)
כותבת במקל של כורכום  (1)
כתום  (1)
לורנס לה-שאן  (1)
לפגוש סרטן  (1)
מיכל קולט -ארבל.סרטן שד  (1)
סטיילינג.תשוקה  (1)
סטייליסטית  (1)
פוטותרפיה  (1)
פול פוארה  (1)
פקטורי 54  (1)
פרידה קאלו  (1)
צורפות  (1)
צילה זן בר צור  (1)
צרלי צפלין  (1)
קוקו שאנל  (1)
קושקה  (1)
קיימות  (1)
קירה דורון  (1)
רבקין -בריק  (1)
רוזה סיינסקי  (1)
ריפוי רוחני  (1)
רקמה תימנית  (1)
שופוני  (1)
שיר משעל  (1)
שנקר.  (1)
שרי בן ארו  (1)
תשוקה  (1)
ארכיון
אדום-אדם-אישה

הפועלת בדרכי המחתרת

16/06/2015 18:26
נעמי איצקוביץ
טלי קושניר, סטיילינג, דורון רבינוביץ


"יצירתיות הוא הדבר היחיד שיש למעצבים צעירים למכור" 


אומרת טלי קושניר ,פאשינסטה החיה ונושמת אופנה שיצאה בקולקציית ביכורים


המכונה "צווארון כחול".



 

בהיסטוריה שלה כאישה העוסקת באופנה יש אומץ,נחישות ותעוזה .


(משהו שאני מאוד מתחברת אליו). בגיל 21 היא נוסעת לניו –יורק חוזרת עם בגדים


והופכת לשותפה בחנות "המחתרת" בשנים2006-2012.


הטעימה וההבנה באופנה מחברת אותה אל דורין פרנקפורט ובמשך שנתיים


היא אסיסטנטית הלומדת את כל רזי המקצוע ובתיווכה של דורין


היא מעזה ויוצרת קולקציה ייחודית אחרת ושונה ששמה


בקדמת הבמה את בגדי העבודה!

 

המפגש שלי עם הקולקציה של טלי קושניר התקיים בבתה ,בסטודיו שלה –פגשתי בגדים במראה נקי

בצבעים בסיסים שחור ושמנת .


למראית עין יש פה צמצום ומינימליזם.  אך לאמיתו של דבר יש פה עושר גדול


ודיוק מאוד גדול –בגזרת השמלות, החולצות, החצאיות והמכנסים המדהימים,


כמו שמפגינה שמלת הכובסת הארוכה נוסח המאה ה-19 שחצאיתה הארוכה הדרמטית


כל כך מכנסת 8.5 של בד (!).


החצאית נוסח שנות ה-40 ,שרכיסתה משלבת גם כיס נסתר מתוך כוונה לחסוך בכפתורים


או במכנסים רחבים וגבוהים נוחים ללבישה הנרכסים באמצעות אבזם קטן.

 

 

 

הריאיון

 

מהו החיבור שלך לאופנה?


 “אין דבר אחד שבונה את החיבור. זה תמיד שילוב של הרבה דברים .


בהתחלה הלכתי ללמוד תפאורה ותלבושות ואחר כך בגיל 21


נסעתי לניו יורק הסתובבתי בשווקים ,בחנויות יד שנייה ,קניתי בגדים וחזרתי ארצה.


בניו-יורק למדתי מהסוחרים לאתר Pieces

   

איכותיים ,איך לזהות תפרים ,תוויות של חברות 

.

"במחתרת" חוויתי בצורה יומיומית את הקשר הרגשי של אנשים לבגדים


גם שלי וגם של אנשים שלא מבינים באופנה


ועדיין זה נוגע בהם ,בגד נוגע בעור של כולם”.


.

ספרי על התהליך של בניית קולקציית הביכורים שלך, הבחירה בבדים ,


 ההחלטה לא להכניס צבעים...


 

"בחרתי ליצור בגדי עבודה ,במשך שנה ביצעתי תחקיר.-בעבר מרבית הנשים עבדו !!! אחוז מאוד נמוך של נשים


לא עבד והיו להם בגדי–עבודה בין אם היה מדובר במשק אוטרקי ובין אם זה היה להיות מועסקת על ידי משהו


אחר.לכל אישה היו שתים –שלוש מערכות לבוש.


אחד לעבודה והשני לאירועים מה שיפה בבגדים היה הניקיון


והמינימליזם .בגד היה צריך להיות שימושי ונוח. השתמשתי


בבדים שנארגו לפני 20 שנה מכותנה מצרית (הכי משובחת בעולם).


ספק הבדים שלי מתעסק עם בדים לתעשייה ולא לאופנה היעוד היה אוהלים, מצעים..."



 

 

 

לטעמי ,קולקציית הביכורים מאוד מהודקת. א. מדוע החלטת  להתמקד רק בצבעים :שחור ושמנת


ב .מה הייתה המטרה שלך כמעצבת הקוראת את קהלה וצרכיו ביצירת קולקציה מינימליסטית?


א. הבדים המיוחדים האלו העשויים כותנה מצרית נמצאו רק בצבעי השחור והשמנת.


ב. המטרה הייתה שהפריטים ישתלבו לכווולם בארון. כלומר גם למי שהמראה "הישן" פחות מדבר


     אליה .יהיה קל לערבב לשלב עם פריטים אחרים בארון הבגדים


     בזכות המינימליזם ובזכות בחירת הצבעים.






 

      החוויה האישית שלי :


הייתי מאוד סקרנית לדעת איך זה עשוי להרגיש ללבוש בגדי עבודה –"צווארון כחול "


כאשר אסוציאטיבית עלתה המחשבה על בדים גסים ,עבים ומגושמים


ולא כך היה.

 

הרגשתי שאני פוסעת במנהרת הזמן ולרגע הייתי נסיכה במאה ה-19 .


קשה לתאר את האושר הנשי ללבוש בגד נעים, רך וזורם.


ואז צעקו רוכבי האופניים:  מזל טוב !!!


לכמה שעות חוויתי מלכות .


 

דוגמנים: שירי גורן, יואב הירש
איפור: איילת שמעוני
צילום: איזבלה מאק ואן
צולם בסטודיו אלון פורת, כליל

דוגמנית -נעמי איצקוביץ'  .צלם - דורון רבינוביץ'  צולם במבואות קיבוץ גזר

נעמי איצקוביץ
רונית שטנדל
16/06/2015 19:21
נעתקו מפי המילים-
חוויתי הנאה צרופה מהיופי, הדגמים המיוחדים ועם זאת מהדהדים כמוכרים מאי-שם, הצילומים היפהפיים,,ההעמדה על רקע הנופים שנראה כי יצאו מאיזה ציור מתקופת הרנסאנס...והכתיבה שלך, הקולחת ושואבת פנימה, כתמיד.
איזה כייף!!!
נעמי איצקוביץ
17/06/2015 22:50
רונה אהובה
היסודיות שלך והתיחסותך לפרטים תמיד מאוד משמחת אותי .
זה הרגע להודות לך על העזרה הרבה שהגשת לי בעיצוב הגרפי.
הפוסט עשוי היטב גרפית ואין בו בעיתיות ועל כך אני מודה
אילה רז
16/06/2015 21:28
אוהבת את הכתבה, את טלי, ואותך, נעמי. תודה.
נעמי איצקוביץ
17/06/2015 22:48
תודה לך אילה
על תגובה כל כך מחבקת :)
יעל
17/06/2015 06:32
איזו כתבה כייפית! אפשר ממש לחוש את הבדים והבגדים. בבקשה, עוד. :-)
נעמי איצקוביץ
17/06/2015 22:45
אהבתי את המינמליזם שלך בתגובה ...יש התאמה בין הסגנון של טלי ובין התגובה שלך
יעל
20/06/2015 18:53
:-)
לאה רביד
17/06/2015 08:19
אהבתי את הגיוון שלך - פעם בגדי עבודה ופעם בגדים בסטייל, ותמיד את גורמת לנו להרגיש חיבור לנושא באמצעות התיאור והתמונות החיות.
תודה!
נעמי איצקוביץ
17/06/2015 22:47
ערב טוב לאה אהובה
תמיד אני מתרגשת למקרא עינך הטובה ומילותייך מחממות הלב
חשבתי עלייך הרבה בצילומים ..על הכישרון שלך לתפוס רגע בצילום חד
נעמי איצקוביץ
19/06/2015 05:41
לאה אהובה
בבקשה תראי את הכתבה לאחותך מיכל :)
הילה
17/06/2015 10:02
פשוט נפלא.
נעמי איצקוביץ
17/06/2015 22:45
נעים להכיר הילה.שמחה שאהבת
נעמי איצקוביץ
17/06/2015 22:55
בר עמי שפירא
את המרץ והנכונות של נעמי אני מכיר דרך כתיבתה והקשר איתה, מוכנה לעבוד קשה לצאת לצילומים עם דוגמניות וגם עם עצמה ולהצטלם בהקשר לרעיון הבסיסי שהיא מובילה, כאן לקחה בגד שהוא כאילו בגד עבודה ויצאה איתו לשדה, והבגד מתלבש על נעמי בדיוק רב,,, בשדה בשלף ובשדה החמניות, אהבתי את עבודתה
שונטל
19/06/2015 05:55
נעמי יקרה אהבתי לקרא ולהכיר את היוצרת..
הקווים יפים ניקיים ומאוד נשיים הכוונה סקסים למרות כל
הכל נשי ומלטף וגם מילותיך .והצילומים ניפלאים.
נהנתי ומאחלת הצלחה רבה ליוצרת רואה אותה כמעצבת גם לסרטים ..
מסרי לה מחיאות כפים בשמי.
נעמי איצקוביץ
20/06/2015 07:20
שונטי תודה .
תודה לך על ראיית הטוב ..ולגמרי מסכימה אני הבגדים מאוד נשים ורכים ולכך באמת כיוונה טלי קושניר.אמסור לטלי את התלהבותך ומחיאות הכפים :)
תמרי
19/06/2015 06:41
נעמי איזה פוסט יפה. אהבתי כל כך. אתחיל בטלי. מאז ומתמיד אני מאוד אוהבת השראה אופנתית שלקוחה מבגדי עבודה וטלי עשתה את זה באופן נהדר ויצירתי. החיבור לבדים בני 20 שנה שמשמשים בכלל למשהו אחר ועשויים מכותנה מצרית משובחת, יחד עם הצבעוניות המוגבלת, מביאה את זה למקום קסום עד סגפני.. השמלות נפלאות. צריכות לככב באיזה מגזין השראה משובח. שאפו כמובן גם לצלם... איזה תמונות יפות. הראיון שלך עם טלי מאוד מעניין ומעביר בצורה מקצועית את החשיבה שלה כמעצבת ואת הרצון שלך לאינפורמצייה כסטייליסטית ובלוגרית. איזון מצויין בין שתיכן. בקיצור אהבתי אהבתי. תודה נעמי יקרה.
נעמי איצקוביץ
20/06/2015 06:14
תמרי את אלופה בלומר מילים של אהבה ואחרי מילותיך ...ההתרגשות והשמחה רבות ומגוונות ברגישותך באמת חשת דבר נכון .היה לי חיבור מאוד עמוק עם טלי קושניר וזה בא לידי ביטוי בכתבה .תודה לך על רגישותך הרבה .Tamar Libes
כרינה ובר
20/06/2015 10:04
"בגד נוגע בעור של כולם". זה פשוט משפט נפלא. אף פעם לא חשבתי על זה בצורה כזאת, אבל זה באמת מה שמשותף לכולנו בהקשר של אופנה.
נעמי, ניכר שנהנית במיוחד מהראיון הזה. נדמה לי שנוצר חיבור חזק עם הקולקציה והמעצבת. וזה נהדר שרואים תמונות שלך עם בגדי המעצבת אותה את מראיינת.
אהבתי את שצילמת ברוח צילומי הקולקציה, אבל הבאת את השפה שלך.
יופי של פוסט. שאפו.
נעמי איצקוביץ
23/06/2015 10:48
כרינה אהובתי .תמיד את כל כך מדויקת במילותיך. .שולחת אותי לחשוב עוד קצת.. אכן נוצר חיבור מאוד חזק ביני ובין המעצבת ומאוד נהנתי להעז ולצאת לצילומים עם הבגדים שלה .שמחה שראית את השפה האישית שלנו ברוח הצילומים...הצלם יצירתי בטירוף:)
הגר אשחר ניר
20/06/2015 14:40
מקסים נעמי, זרקת אותי שני עשורים אחורה לקיבוץ.. הפוסט שלך נוגע במקומות רגישים שחוש מדוייק ומפוקח מגלה כמה אופנה ניתן לייצר עם קצת חשיבה יצירתית והשראה.
הם משגעים! אבל כל הנושא של בגדי עבודה. שלושה סטים של בגדים.. ככה זה היה פעם בקיבוץ והבדים מאוד מזכירים (לא בצבע) את בגדי העבודה שהיו. מה שמדהים זה שרואים בבגדים את המקורות ומאין בא, אבל זה כל כך מקורי בעצמו! ויפיפה. תודה :)
נעמי איצקוביץ
23/06/2015 10:53
הגר יקרה תודה !תודה על החיבור לגל חרמוני . תודה על מילותיך מלאות הטוב בראיית הכתבה שלי. אף אני בת קיבוץ ועמדתי על כך שנצלם במבואות קיבוץ גזר ועכשיו דרך עינייך הבנתי על שום מה .הייתה זאת בחירה אינטואיטיבית שלי ...ואכן גם לתחושתי החיבור לטלי הוציא ממני ומהצלם שלי המון יצירתיות והשראה
דרורית סן
21/06/2015 12:08
נעמי, יופי של כתבה ויופי של צילומים
עושה לנו חשק לנסות בעצמנו...
נעמי איצקוביץ
23/06/2015 10:43
דרורית יקרה
תודה שבאת לבקר אצלי בבלוג .שמחה שאהבת .מרגשת שאת
מיכל פריימן
21/06/2015 14:37
כל כך כל כך מזדהה!!
נעמי יקרה, השחרור מכבלי האופנה שבא כדי להפוך את החיים לפרקטיים, גלויים ופשוטים יותר להתנהלות, מקבל בדברייך את הסמל המהותי שלו
הלוואי שיכולתי לאפשר לעצמי :-)
מחכה לפוסט הבא שלך :-)
נעמי איצקוביץ
23/06/2015 10:42
מיכל יקרה
תודה ושמחה שאהבת את הקולקציה של טלי קושניר.יש משהו מאוד נקי ובתולי בקולקציה הזאת וגם הצילומים שלה מאוד מתחברים לחווית הניקיון
חן סיון
22/06/2015 19:26
אני רוצה דבר ראשון לברך אותך על האומץ: להיחשף מול המצלמה. יש הרבה נשים שממש אוהבות את זה. אני אחת מאלה שלא. אם הייתי אמיצה מספיק להצטלם זו היתה מבחינתי ה-יציאה מאיזור הנוחות.
וגם, אהבתי את הקולקציה הצנועה והמדוייקת, את החיפוש אחר הבד המתאים במקום לא לגמריי צפוי, ואת היחס שלך לכל אלה
נעמי איצקוביץ
23/06/2015 10:40
ואו חן הפתעת אותי לגמרי בתגובתך המחבקת חייבת להודות שאף אני לא באמת חובבת סלפי ידועה ..ובתהליך העבודה שלי עם הצלם ,שהוא ידיד קרוב עברנו תהליך משותף מאז שהבלוג יצא לדרך אין ספק שהפעם העזנו יותר ...ואולי זאת הקרבה הגיאוגרפית לקיבוץ
על מנת לכתוב תגובה יש להתחבר לאתר, או אם אינכם עדיין רשומים הרשמו בחינם.