עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

הלכתי ל"שנקר" ללמוד "סטיילינג אישי",
וזאת על מנת ללוות נשים ש"פגשו בסרטן השד",
ומצאו את עצמן עם הקושי הנשי כאשר הגוף לא נראה כפי שהיה.
וכל אשה שרוצה לאהוב את עצמה ולהיראות במיטבה.
חברים
יוסף רוטשטיין
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
סטיילינג  (8)
נעמי איצקוביץ  (3)
סרטן  (3)
אופנה  (2)
שנקר  (2)
אביאלה ששון  (1)
אביחי קמחי  (1)
אדום  (1)
אומן  (1)
אופנה עושים באהבה  (1)
אורה סומא.  (1)
אורנה שאול  (1)
אלה קארי  (1)
אלינור עאמר  (1)
אמ  (1)
אסנת הררי  (1)
אש היצירה הפנימית  (1)
בדי מרפא  (1)
בילבי  (1)
בלט  (1)
בצלאל  (1)
גוליס  (1)
גל חרמוני  (1)
דבורית שרגל  (1)
דורון רבינוביץ  (1)
דנה כהן  (1)
דרוזית  (1)
הביודעם  (1)
הילה גוולי  (1)
הישרדות.  (1)
הפקת אפנה  (1)
הקורל  (1)
השראה  (1)
זיכרון  (1)
חותם חיים  (1)
חזון  (1)
חני וינרוט  (1)
טלי קושניר  (1)
יהודית הרפ  (1)
יהודית הרפז  (1)
יובל דורון  (1)
יום השואה.  (1)
יומנה אלוואזני  (1)
יעל אלקיים  (1)
יעל גולדמן  (1)
כותבת במקל של כורכום  (1)
כתום  (1)
לורנס לה-שאן  (1)
לפגוש סרטן  (1)
מיכל קולט -ארבל.סרטן שד  (1)
סטיילינג.תשוקה  (1)
סטייליסטית  (1)
פוטותרפיה  (1)
פול פוארה  (1)
פקטורי 54  (1)
פרידה קאלו  (1)
צהוב  (1)
צורפות  (1)
צילה זן בר צור  (1)
צרלי צפלין  (1)
קוקו שאנל  (1)
קושקה  (1)
קיימות  (1)
קירה דורון  (1)
קנדינסקי  (1)
רבקין -בריק  (1)
רוזה סיינסקי  (1)
ריפוי רוחני  (1)
רקמה תימנית  (1)
שופוני  (1)
שיר משעל  (1)
שנקר.  (1)
שרי בן ארו  (1)
תשוקה  (1)
ארכיון
אדום-אדם-אישה

אלה קארי הילדה מלפלנד

03/03/2015 15:55
נעמי איצקוביץ
אלה קארי, רבקין -בריק, דבורית שרגל


 

 

סופיה שובביה הייתה ההשראה עבורי לפוסט הזה.

סופיה היא שובבה בת שנתיים בעלת כישורים מוטורים יוצאי דופן ,והתקווה הבאה שלנו

למדליה אולימפית (נדיה קומניצי).שורשיה נעוצים בארץ רחוקה ,נורווגיה .

החיבור שלה לטבע, למרחבים ואהבתה לחיות התכתב אצלי עם זיכרונות ילדותי.

 


המפגש שלי עם ילדה מדהימה מארץ רחוקה –הלוא היא אלה קארי הילדה מלפלנד.

אני שייכת לאותם ילדים,"שזכו ללינה המשותפת" בקיבוץ של פעם .ואני מצאתי לי דרך מקורית

להשאיר את אמי על ידי.אצלנו היה מקובל לספר סיפורים לפני השינה .לא אחד לא שניים כי אם 

חמישה.. וכך רותקתי לילה אחרי לילה ל"אלה קארי" ,ל"לילבס ילדת הקרקס " ו:"לנוריקו סאן"

והן שמרו עלי מפני העצבות הפרידה מאימא ודמותן הלכה עלי קסמים.

 


דרך אלה קארי התוודעתי לזרותה של אמי ,לגעגועים של המהגרת אל נופי ילדותה .

אמי התגעגעה לשלג ,לסקי,למגלשים לנוף האחר של אירופה. אלה קארי היוותה עבורי דמות

מחברת ואהובה לעולמה הזר ,האחר של מי שלא נולדה פה, אמי.

למדתי לאהוב ולהתגעגע לנופים האחרים הלא מוכרים..

 

בילדותי נחשפתי אני כמו רבים אחרים לסדרת ילדי העולם הפופולרית.

היה זה פרויקט מדהים אותו יצרה הצלמת אנה רבקין-בריק, יהודיה שחייתה בשוודיה.

אליה חברו אסטריד לינדגרן סופרת עטורת פרסים שכתבה את גילגי (שתורגם לבילבי

ובמקור הוא פיפי).  ולאה גולדברג שתרגמה ועבדה לעברית.

 


מיהי הצלמת אנה רבקין-בריק ואיך יצרה את הפרויקט המדהים הזה?

אנה רבקין בריק הייתה מהגרת יהודיה מרוסיה ,שהגיעה לשוודיה.

אומנית יוצאת דופן,טוטאלית בעשייתה שהייתה נשואה לדניאל בריק שהיה

פעיל בסוכנות הציונית.

 

הימים ימי שנת 1942ולשוודיה מגיעים הדי השואה, שוודיה נחשבה למעוז נטרלי .

אך רבקין-בריק לא מוצאת שקט בנפשה והיא מבקשת מחברתה העיתונאית

אלי יונס לחבור אליה והן מוצאות את מפלטם בחיים פשוטים במשך חודש ימים

לצד אחד השבטים הנודדים בלפלנד .

הן יושבות קיץ שלם סופגות ולומדות את אורח החיים הלאפי.

בעקבות אותו קיץ מוציאה רבקין-בריק ספר צילומים על העם הלאפי.

 

רק יותר מאוחר היא חוזרת ב1949 אל המארחים שלה. ולהם ילדה בת ארבע

אלה קרי(אלה נושאת את שמה של העיתונאית אלי יונס)..

"על אלה לא נתכוונה לספר כלל וכלל"-אומרת רבקין

היא נצטלמה ונכתבה מאליה..אלה יצרה את הספר. .כי ילדה כזאת

לא מצאתי בכל פגישותיי המרובות עם אנשים וילדים בכל העולם"

 

אלה קארי הוא הספר הראשון,שצילומיו בשחור לבן והוא מתאר

חיים שלמים ,שגרתיים של ילדה החיה בארץ רחוקה. ואחריו יבואו ספרים רבים

ומסעות רבים של רבקין בכל רחבי העולם.

 

"בכל ספרי היא אומרת ניסיתי להראות את הטוב שבאדם,

את הטהור שבו ,את רגשותיו כלפי עמיתו או כלפי בעלי חיים

בכך אני רואה את עיקר תפקידי"

 

"אלה קארי גרה בארץ לפלנד ,רחוק,רחוק בצפון

שם כל השנה קר ואפילו באביב יורד שלג"(הפתיחה של אלה קארי)

"זאת ילדה פנטסטית,בוגרת ופעילה ..גרנו אתה יחד באוהל אחד והיא ,שיצרה את החומר לספר .

עלי היה רק לצלמה יומם ולילה."

 

מה סוד הצלחתה של אנה רבקין-בריק?

"אולי הסוד טמון דווקא בכך שהכול אצלי

פשוט ומובן מאליו ואולי מפני שהעבודה כל כך אהובה עלי "לדבריה של רבקין-בריק

 

ואולי הסוד טמון ,לדבריה של פרופסור יעל דר ,חוקרת ספרות .בכך שהסדרה

הוגדרה" כתיקון באמצעות ילדים"- "התחושה אחרי מלחמת העולם השנייה

הייתה שדור המבוגרים כשל והגיעה העת להתחיל מחדש .

ובעזרת הילדים אפשר לעשות זאת .יש בספרים של רבקין

המון אמונה בילד ובמבט שלו על העולם"

 

ואולי הסוד טמון בכך שרבקין –בריק אפשרה את ההסתכלות ההומנית האנושית לעבר הילדים

האחרים .ואנחנו הילדים האחרים –בנותיהן של ניצולי השואה חשנו אמפתיה אל לב ליבו

של האחר .שם יכולנו לפרוח בקסמי הטבע והחופש

פה מותר היה להתחבר אל הדומה ברקמה האנושית המחברת כל ילדה וילדה ,

רקמה הנטווית וקשורה להרגלים הכי יומיומיים.

 

"אולי נתחלף בשמלות שלנו ? אני כל כך רוצה לנסות פעם ללבוש קימונו"

אומרת אווה השבדית לנוריקו סאן היפנית

איזה רעיון מצחיק! אומרת נוריקו סאו

באמת מצחיק !באמת באמת מצחיק"

והילדות מתחלפות בבגדיהן....

נוריקו –סאן קשרה יפהיפה את הצעיף על הקימונו של אוה ואמרה לה

לצעיף הזה קוראים ביפנית"אובי .ועכשיו אוה יודעת : היא לובשת קימונו ,אובי ,וטבי ופוקורי

נוריקו –סאן נועלת את נעליה הישנות

והמלכלכות קצת של אוה"(מתוך נוריקו סאן הילדה מיפן).

 

לאה רביד
03/03/2015 16:04
שלום, נעמי,
נהניתי מאד לראות שפרסמת פוסט אחרי הפסקה כל כך ארוכה.
אני לא מכירה את הספרים שדיברת עליהם, אבל התמונות ממש מדהימות!
נהניתי לקרוא דברים חדשים.
נהיה בקשר!
נעמי איצקוביץ
03/03/2015 16:20
לאה אהובה
הספרים אצלי ואשמח לחלוק אותם אתך ועם אליק בליק.
אכן ההשראה וכוחות היצירה חזרו לפעם בי ...ועל כך שמחה אני במיוחד
נעמי איצקוביץ
07/03/2015 06:50
נעמי יקירתי, ערב טוב לך וחג פורים שמח.
אולי החג הזה העלה לך את הסיפורים הישנים והנפלאים מהעבר שלך וגם שלי, דור שלם של ילדים כאילו נטושים. כאילו בלי הורים שצריכים להתחבר בדמיון שלהם ולאמץ לעצמם דמויות עם הרבה אהבה הרבה אמונה הרבה כבוד לילדים
אני מרגיש שהפוסט הזה הדבר אלי,
ואולי מגלה טפח מנעמי של היום,
נעמי איצקוביץ
07/03/2015 06:55
תודה לך בר -עמי (בסוף עשיתי העתק -הדבק).
אכן ,אנחנו קצת דור של ילדים כאילו נטושים,ילדי "הלינה המשותפת"
תודה לך על רגישותך ואומץ לבך לחשוף את האמת הלא כל כך מדוברת
חג פורים שמח גם לך
יהודית פרנס
07/03/2015 08:45
תודה נעמי על המסע הקסום לעבר הילדות, לעבר זכרונות פרטיים ומשותפים, כל אותם חומרים המזינים את אישיותינו. גדלתי על אותם ספרים וכמוך כמוני, כבת לאם ניצולת שואה היה בדמויות הללו כדי לחלץ אותי ממקום כל כך מורכב ומייסר.
תודה לך על התוודעות מעמיקה לדמותה ואישיותה של אנה רבקין-בריק. תובנות אנושיות ראשוניות ואמיתיות המובילות אותנו בדרכנו הלאה.
הפוסט שלך עינג אותי מאוד!
נעמי איצקוביץ
08/03/2015 10:23
יהודית אהבתי מאד את תגובתך:)
אהבתי את החיבור ביננו לעולם הדמיון הקסום כבנות לאימהות שורדניות השואה .ואכן הספרים ,הדמיון מצד אחד והטבע מצד שני חילצו אותי מהמקום הכאוב והמייסר...
תגובתך מאד מיקדה אותי לגבי הפוסטים הבאים ועל כך תודה לך
דן ספרי
07/03/2015 12:17
סדרת הספרים של אנה ריבקין-בריק ליוותה גם את הילדוּת שלי (ביניהם גם אלה קרי כמובן) ותמיד כיף להיזכר בהם... דרך אגב גם אני זוכר דווקא את התרגום של "גילגי" ולכן כנראה שאנחנו מאותו הדור...
נעמי איצקוביץ
08/03/2015 10:26
תודה לך דן על הזיכרון המשותף
איני יודעת אם אנחנו מאותו דור .אני מאד מקווה ,שהאצילות
הפורצת בדמותך קיימת קצת גם בי :)
שונטל
07/03/2015 15:53
היי נעמי יקרה..
אהבתי מאוד מאוד..שמעתי המון דברים מרגשים על אלה קארי
הכל מלא בגעגועים ואהבת האחר...
תודה נעמי ששיתפת ..מחכה לעוד .
נעמי איצקוביץ
08/03/2015 10:28
הי שונטי אהובה
לקבל הדהוד מגננת ועוד אחת היושבת מפריז זה מרגש.
אכן אהבת האחר בספריה של רבקין כל כך רלוונטית לנו היום
רונית
14/03/2015 20:14
נעמי,
איזו הפתעה מענגת-
המפגש המחודש עם תמונות שלא פגשתי שנים ארוכות, והשמחה לגלות כי בשונה ממה שקורה לא פעם, בהתבוננות של מבוגר אל אותם דברים שהקסימו אותו כילד, הקסם עדיין שם...
שזרת בתבונה רבה את האישי והכללי יותר, את החוויות הפרטיות שלך, שגם בהן מצאתי צלילים וגוונים מוכרים מעברי שלי, עם התופעה הרחבה יותר של חיי המהגרים, כאן ושם, והמהות האוניברסלית של הילדות.
קראתי העניין גובר והצטערתי כשנגמר ...
נעמי איצקוביץ
03/04/2015 06:18
רונה אוהבת את תגובתך
"והשמחה לגלות כי בשונה ממה שקורה לא פעם, בהתבוננות של מבוגר אל אותם דברים שהקסימו אותו כילד,הקסם עדיין שם"
בשפה ספרותית זה מכונה " תורת ההתקבלות" -מה יהפוך ספר להיות על זמני ? כאשר הוא נוגע בערכים אונברסלים החוצים את הכאן ועכשיו...ואכן זה מה שהצליחה רבקין -בריק לעשות
Tamari
29/03/2015 23:44
נעמי כמה אני אוהבת את אלה קארי!! ואת נוריקו סאן...הזמנתי לבנות שלי את הספרים לפני שנתיים כי שלי מהילדות כבר היו מרוטים וקרועים משימוש.
פוסט מקסים ומרגש והזיכרונות שלי צפים ועולים ...והם מתוקים כל כך.
לצערי לא ראיתי את הסרט של נורית שרגל....אבל אני אראה אותו בוודאות.
נעמי איצקוביץ
31/03/2015 12:04
תמרי כמה שמחתי לפגוש את תגובתך
שמחתי לגלות שהספרים עדיין רלוונטים כבר חמישה עשורים :)
ספר טוב -ההתקבלות שלו לא קשורה לזמן הוצאתו.אך כיום בעידן כל כך מלא גירויים זה מאד מרגש למצוא את אלה קארי רלוונטי
חנה טואג
31/03/2015 09:17
פוסט מקסים אל נופי ילדות וזיכרונות אל האחר והכלת האחר . תודה נעמי
נעמי איצקוביץ
31/03/2015 12:06
תודה חנה על תגובתך הקסומה
אכן אנחנו דור המכיל את הורינו המהגרים
מיכל אדמתי
12/06/2015 14:33
נעמי זה פשוט פוסט מקסים!
מחזיר אותי אל מחוזות ילדותי.
גם אני כמוך הייתי יכולה לשמוע את הסיפורים על 2 הילדות האלה עוד ועוד. אהבתי אותן מאד!
לפני כמה שנים ניסיתי להזכר בסיפור של אלה קארי אז אמא שלי קנתה לי את הספר שוב בגיל 50! :-)
לא הייתי מודעת לסיפור הרקע של הספר וזה בהחלט מרתק!
תודה רבה שהבאת פוסט קסום כזה.
שבת שלום!
נעמי איצקוביץ
15/08/2015 06:48
מיכל יקרה
תודה על תגובתך המשמחת .חומרי הרע התגלו לי בעבות תחקיר ושיטוט בעיתונות משנות החמישים.ישראל של אז איננה ישראל של היום.מרתק יהיה עבורך ללכת לסרט שעשתה דבורית שרגל.באהבה נעמי.
יוסי חדד
14/08/2015 18:23
נעמי יקירתי שבת שלום תודה לך על מה שכתבת מסע הקסום לילדות, אומנם לא גדלתי על הספרים והסיפורים. התודעה המעמיקה שלך יכולה לסייע ללא מעט אנשים שסבלו וסובלים מילדותם. תודה לך על הפוסט הנפלא הזה. את את אלה קארי!! ואת נוריקו סאן גילתי בגיל מבוגר יחסית והם די "עשו" לי את זה. שוב תודה לך על פוסט מעניין משכיל חכם.
נעמי איצקוביץ
14/08/2015 18:39
יוסי חבר יקר תודה על תגובה רגישה כל כך ומפתיעה ...למדתי בבליותראפיה וכאשת ספרות אני עושה שימוש בדמיון להעביר חומרים.אני כותבת בגוף ראשון ...אבל לא תמיד זהו הסיפור האישי שלי ...ונדהמתי מהרגישות שלך לקרוא בין השורות ולזהות את הפן הטיפולי שבי .
רבקי גורביץ
07/05/2018 10:44
קסם של כתבה, נעמי.
נעמי איצקוביץ
07/05/2018 11:37
רבקי אהובה תודה לך על הדהוד שלך כאן
אוהבת אותך.
צילה
07/05/2018 22:21
צילומים בשחור לבן של תום פלאי אחרי המלחמה הנוראה. השקט הטבע ואישה מופלאה אחת שיוצאת למסע בתוך ספרי ילדות. בארצות רחוקות. ובתוך כל זה סיפור ילדותך בקיבוץ. להיות עוד רגע עם האם והספר. הלינה המשותפת ערש ילדות.

תודה נעמיקי על מסע בשבילי ילדות.
על מנת לכתוב תגובה יש להתחבר לאתר, או אם אינכם עדיין רשומים הרשמו בחינם.