עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

הלכתי ל"שנקר" ללמוד "סטיילינג אישי",
וזאת על מנת ללוות נשים ש"פגשו בסרטן השד",
ומצאו את עצמן עם הקושי הנשי כאשר הגוף לא נראה כפי שהיה.
וכל אשה שרוצה לאהוב את עצמה ולהיראות במיטבה.
חברים
יוסף רוטשטיין
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
סטיילינג  (7)
נעמי איצקוביץ  (3)
סרטן  (3)
אופנה  (2)
שנקר  (2)
אביאלה ששון  (1)
אביחי קמחי  (1)
אדום  (1)
אופנה עושים באהבה  (1)
אורה סומא.  (1)
אורנה שאול  (1)
אלה קארי  (1)
אלינור עאמר  (1)
אמ  (1)
אסנת הררי  (1)
אש היצירה הפנימית  (1)
בדי מרפא  (1)
בילבי  (1)
בלט  (1)
בצלאל  (1)
גוליס  (1)
גל חרמוני  (1)
דבורית שרגל  (1)
דורון רבינוביץ  (1)
דנה כהן  (1)
דרוזית  (1)
הביודעם  (1)
הילה גוולי  (1)
הישרדות.  (1)
הפקת אפנה  (1)
הקורל  (1)
השראה  (1)
זיכרון  (1)
חותם חיים  (1)
חזון  (1)
חני וינרוט  (1)
טלי קושניר  (1)
יהודית הרפ  (1)
יהודית הרפז  (1)
יובל דורון  (1)
יום השואה.  (1)
יומנה אלוואזני  (1)
יעל אלקיים  (1)
יעל גולדמן  (1)
כותבת במקל של כורכום  (1)
כתום  (1)
לורנס לה-שאן  (1)
לפגוש סרטן  (1)
מיכל קולט -ארבל.סרטן שד  (1)
סטיילינג.תשוקה  (1)
סטייליסטית  (1)
פוטותרפיה  (1)
פול פוארה  (1)
פקטורי 54  (1)
פרידה קאלו  (1)
צורפות  (1)
צילה זן בר צור  (1)
צרלי צפלין  (1)
קוקו שאנל  (1)
קושקה  (1)
קיימות  (1)
קירה דורון  (1)
רבקין -בריק  (1)
רוזה סיינסקי  (1)
ריפוי רוחני  (1)
רקמה תימנית  (1)
שופוני  (1)
שיר משעל  (1)
שנקר.  (1)
שרי בן ארו  (1)
תשוקה  (1)
ארכיון
אדום-אדם-אישה
להעז,להתברך ,להגיע לשנקר.
31/07/2018 12:15
נעמי איצקוביץ
יומנה אלוואזני, צורפות, שנקר, יהודית הרפז

להעז ,להתברך ,להגיע לשנקר – ראיון עם יומנה אלוואזני.

 

"בין שהגברים מנצחים ובין שהם מפסידים בקרב ,הו ,ארצי,

הנשים באות והנשים יזכו אתכם בכבוד." (אני מלאלה,  עמוד 274 )

 

Fatima zalaalan photo -art

העבודה שלי במזרח ירושלים כמורה לעברית גורמת לי להיפתח לעולם המורכב יותר של האישה הערבית(האמונות שלה ,החלומות שלה ).

וכאשר גיליתי בין בוגרות שנקר אישה צעירה מוסלמית ,דתיה הלובשת חיג'אב התרגשתי מאד.

יומנה היא המוסלמית הראשונה שהעזה ללכת אחרי החלום שלה להיות צורפת ,לסיים לימודי תואר בשנקר.

בעבודת הגמר שלה במחלקה לצורפות היא משלבת בין החיג'אב המסורתי לבין שפה פיגורטיבית קישוטית פורצת דרך.

יומנה יצרה סיכות מזהב ,פליז ואלפקה ,וחיברה בינן לבין כתב ערבי מסורתי  ייחודי.

סקרנותי והעניין שעוררו בי העבודות, הרי חייבו פגישה קרובה יותר עם היוצרת עצמה, וכך, מצאתי עצמי קובעת עם יומנה פגישה, פנים אל פנים :

 

Fatima zaalan photo -art

ספרי על עצמך.

בת כמה את ? היכן למדת בבית הספר התיכון ?

"שמי יומנה, בת 24 , גרה בטירה. למדתי בבית הספר התיכון טומשין ,במגמת פיזיקה כימיה וביולוגיה בישוב שלי."

 

יומנה איזו ילדה היית ? האם ציירת ? לאלו חוגים הלכת ?

"הייתי ילדה שקטה וסקרנית ,תמיד רגועה מאז שהייתי קטנה

עד היום ועדינה בדיבור ובהתנהגות.

 כילדה נהגתי לצייר ואהבתי צבעים ,התעניינתי בציור באופנים שונים. הציורים שלי זכו למחמאות רבות מהמורות שלי. הן נהגו

להחמיא לי על מידת הדייקנות שלי והכישרון בו ניחנתי.

למעשה,  גדלתי עם הידיעה הזאת ולאורך השנים לקחתי חלק בתערוכות בעיר שלי ובאזור."

 

           צילום-יהודית הרפז


איך הגעת ללימודי צורפות בשנקר ?

"ציירתי גם תכשיטים. ורציתי בשלב מסוים להוציאם לפועל ומצאתי ששנקר הוא המקום המתאים עבורי.

מתחילת דרכי לא רציתי שהציור יהיה העסק שלי בעתיד לכן השארתי את זה כתחביב והלכתי ללמוד תואר ראשון בעיצוב תכשיטים."

 

האם מישהו במשפחה הקרובה או הרחוקה עוסק באומנות?

מי המודל שלך ?

"אימא שלי מאד מתעניינת בנראות חיצונית והתאמות לצבעים,  

אופנה ותכשיטים ,מאד מתעניינת בקליגרפיה ערבית וכותבת 7 פונטים שונים והיא המודל שלי."

 

איך שמעת על שנקר ? מהיכן היה לך האומץ להירשם ולהיות ראשונה במגזר שלך?

"תמיד אהבתי להיות שונה ומיוחדת מאז שהייתי קטנה, ויש לי נטייה לזרום עם דברים יצירתיים שונים ומעניינים  ויוצאי דופן.

אבא שלי ,במיוחד ,יצר אצלי את  המוטיבציה להירשם לשנקר והוא תמך בי הן בצד הכספי והן בצד המנטלי כדי להגשים את החלום,

And I did it!  "

 

צילום -שנקר

החיג'אב (כיסוי ראש לאישה המוסלמית )

ספרי לנו מה תפקיד החיג'אב בחברה הערבית ובאיזה גיל מתחילה הנערה ללכת עם חיג'אב?

"התפקיד של החיג'אב הוא להסתיר את היופי של האישה ואת אזורי הגוף המפתים בעיני הגברים. החיג'אב שומר עליה לבעלה העתידי שאך ורק הוא יוכל לראות אותה .החיג'אב נותן ערך לנערה ותמיד נחשב כמגן עליה מהעולם החיצוני.

הוא חלק מהדת והוא מצווה אלוהית באסלאם, צריך לשים אותו רק שהאישה מתבגרת או במילים אחרות שהילדה הופכת לאישה (קבלת המחזור).זה מעין טקס נשי ללבוש את החיג'אב.

אישית, אני התאהבתי בחיג'אב לפני שהפכתי לאישה .שנתיים קודם להפיכתי לאישה (קבלת המחזור )החלטתי לשים אותו מוקדם בגלל שאהבתי לעשות את זה."

 

יומנה, מה הרגשת כאשר התחלת ללכת עם החיג'אב?

"הרגשתי חום בקיץ ,הרגשתי חום בחורף. אבל חום נעים כזה.

הרגשתי מוגנות מפני כל דבר רע ואהבתי את ההרגשה הזאת "

.

 

Fatima zaalan photo -art

ספרי על הסיכות שלך ממה הן עשויות ? כמה קראט?

"הסיכות הקטנות עשויות בעבודת יד. בתחילת הפרויקט  בחרתי במילה מהפסוק בקוראן (המוות שלי –מותי )My dead.

שכפלתי אותו ,גזרתי אותו ...שיחקתי בו הרבה עד שהגעתי לצורה שמצאה חן בעיני בתור סיכה לחיגאב.  הסיכות עשויות מפליז (brass)  ומצופות בזהב 21 קארט."

 

יומנה ,השתמשת בקליגרפיה ובהדפס דיו על החיגאב.

מה משמעותן של המילים בעברית והאם הן קשורות ל"מותי" ?

האותיות פחות קשורות למוות ויותר קשורות לקשר עם האל,

גם בחיים.

בחרתי באות م (צאוד ) –אשר הצורניות שלה  מתאימה במיוחד לסיכה .

האותיות הכתובות על החיגא'ב כתובות בסוג כתב המכונה הדיוואני.

זה כתב מאד "רוקד " ,חופשי ויפה. נהגו להשתמש בו בשירה עתיקה בימי הבינים .

בחרתי בכתב הזה מאחר והדת נתפסת כמשהו שמאד מגביל אותנו ולא נותן לנו חופשיות.

רציתי להעביר מסר הפוך מאחר ואני מרגישה חופשיה בבחירה שלי להיות דתיה .השתמשתי באלמנט מאד פיגורטיבי וקישוטי כדי להמחיש זאת מתחום העיסוק שלי .

 

סקיצות וצילום-יומנה אלוואזני

מי היו המנחים שלך בפרויקט הגמר?

"היו לי שני מנחים מוכשרים ביותר.

ענת גרוזובסקי שהגיעה מעולם האופנה וגיא קריסטין המרצה הגאוני בן ה- 70 שנה."

 

איך הגיבו המרצים על בחירתך ? האם ידעו והכירו את ההיסטוריה של החיגאב בחברה המוסלמית ?

"בשבילם הבחירה לנושא שלי ולפרויקט הגמר הייתה מאד שונה ויוצאת דופן .הם מאד התרגשו מתהליך העבודה שלי והיו סקרנים לראות את התוצאה הסופית.

ענת גרוזובסקי לא באמת הכירה את אופני הקשירה של החיגאב. בתהליך ההנחיה הסברתי לה שלב אחר שלב איך קושרים את החיגאב."

 

fatima zaalan photo -art

כיצד המנחים קידמו אותך בתהליך היצירה ועל מה היו ההדגשים ?

"למנחים היה חשוב שאני אצור תכשיט יוצא דופן, מקורי,

אשר ישב על הגוף בצורה מעניינת וגם נוחה אבל גם שישתלב עם כיוון הקשירה שייצרתי לכל חיגאב. האתגר הגדול שלי היה להתעסק במתכת עם בד. ובאופן כללי היה מאד מאתגר לבנות תכשיט לאזור הראש והכתפיים. אלו אזורים שהיה לי קשה לראות איך תראה התוצאה הסופית ולכן הייתי צריכה מראה או מישהו שיאפשר לי למדוד ולעצב עליו את התכשיט.

מאד היה חשוב לבחור בבד המתאים לזה .וכאן נעזרתי בידע של ענת, שהגיעה מעולם האופנה והיא מכירה ושולטת בסוגי הבדים ,היא חשפה אותי לידע :איך הדפסה של דיו עובדת על סוגי בדים שונים.

במחלקה לטקסטיל למדתי להתעסק בבדים ובהדפסות ולמדתי טכניקות שלא מתחום שלי (תחום הצורפות )"

 

               צילום -יהודית הרפז


איך התקבלה עבודתך בחברה ממנה את באה ? האם יש הענות לקנייה?

"יש כבר ביקוש לסיכות הפשוטות המיועדות לשימוש יומיומי, לא הופתעתי- צפיתי את זה מהתחלה .הרגשתי שזה חסר מאד בחברה שלי ובמיוחד לאישה צעירה מוסלמית שמשעמם לה לשים סיכה חסרת ייחוד על החיגאב.

כך יש לה סיכה יוצאת דופן, המייפה ונותנת ערך לחיגאב."

 

איך הגיבו בחברה ממנה את באה לעיסוק שלך בתחילת לימודיך ועכשיו ?

"בהתחלה היה זלזול מסביבי .תחום הצורפות על ידי נשים במגזר שלי לא נפוץ ובמקרים שכן, כולל יותר עבודות של הדבקה והשחלת חרוזים ולא עיסוק במתכות ,הלחמה, ניסור ,שיוף כפי שנחשפתי בשנקר.

 כאשר בחרתי ללמוד תואר בצורפות בשנקר לא היה מי שיעודד אותי חוץ מאבא ואימא. הלימודים בשנקר הם לימודים מאד אינטנסיביים. ההורים חוו איתי את כל הרגעים .הם תמיד היו שם בשבילי .

המוטיבציה שלי להצלחה הגיעה מהתמיכה של ההורים שלי.

 

מהו המסר שאת רוצה להעביר לבנות שילכו ללמוד אומנות, צורפות  או אופנה?

ני מאד ממליצה לבנות  לחשוב על תחום יוצא דופן ומספק עבורן.

למצוא עבודה וכסף זהו ערך שבא אחרי שאנחנו מתחברות לאהבה ולתשוקה שלנו.

אישית, אני מכירה רופאים ועורכי דין שעובדים מאד קשה אבל לא אוהבים את העבודה שלהם ואין להם תשוקה לתחום אותו בחרו.

בחברה שלנו במיוחד (במגזר הערבי ) להיות רופא או עורך דין או מורה אלה הן המקצועות הכי טובים השאר פסול...

לכן אני מרגישה שפרצתי לתחום חדש ומיוחד .חידשתי בתחום מסורתי ויצרתי משהו יפה ומודרני.

אני עושה הרצאות בעיר שלי ומסבירה אודות פרויקט הגמר שלי

בשנקר. אני מחזקת בנות מהמגזר לי ומרצה להן, שתקבלנה כוחות להגשים את עצמן."

 

    https://www.facebook.com/Shenkar.College/videos/2028406227193184/


יומנה מהם החלומות שלך? איך את רואה את עתידך?
אני מאד רוצה להיות מעצבת ידועה ,היוצרת אמירה מקורית בצורפות במגזר הערבי

אני רוצה לפרוץ מעבר לגבולות מדינת ישראל. מאד רוצה לשווק במדינות ערביות (United arabs,dubai.) לטעמי ,שם לא חסר כסף אבל חסר עיצוב מעודן בתכשיטים.

יומנה שמשמעות שמה מבורכת,

אינשאללה, שתגשימי את חלומך ובנות נוספות יגשימו עצמן במגזר הערבי וילכו בדרכך.

 

20 תגובות
מספרת הסיפורים
06/07/2017 15:26
נעמי איצקוביץ
צילה זן בר צור, כותבת במקל של כורכום
מספרת סיפורים



"נה (לא)" סבא מתעקש .מה את רואה ?"אני מתחילה לאבד את הסבלנות ומספרת לסבא 
את כל הדמויות שעפים עלי באותו רגע..."סבא התרנגול של סלומי ברח ועכשיו הוא רוקד
על הסביונים וגשם של אורז נופל לו על הראש"
סבא שותק לרגע ואז אומר :"עכשיו את רואה! "
(הקטע מובא מתוך ספרה של צילה זן בר צור "כותבת במקל של כורכום) 

סילה יקרה ,בחוויה שלי ,את על כל מגוון העיסוקים שלך, מטפלת ומרפאה 
וסבך הוא ההשראה שלך.
ילדה בת 13 מגיעה לבית סבא וסבתא




תתארי לי את עולמך ,מה החיבור בין בית סבך וסבתך האפגנים להיותך נערה ישראלית  דרש ממך (לימוד שפת הדרי..ומה קרה בעולמך הרוחני ) ?

הכניסה למרחב של סבי וסבתי  הצריכה  ממני שפה תקשורתית (שפת הדָרִי) ושפה סמלית. להבין אידיומים תרבותיים, לדעת לפענח צפנים של מוסר והתנהגות ודרך ארץ. להסכים לחוות ריטואלים שקשורים במעברים, כמו טקס ה'נזיד האדום' לאחר קבלת הווסת, וטקסים שקשורים באוכל ובהזנה רוחנית.




 החיים עם עולם כל כך אחר \אפגני לצד העולם הישראלי שלך איך יצרת שילוב בין החלקים ?
יש מתח מאוד גדול בין החיים במרחב הארץ ישראלי (לדידי, מרחב מולד. לסבי וסבתי, מרחב מהגר) לבין החיים באפגאניסטן.
תפישת הנשיות על ציר החיים היא שונה.
נולדתי לבית שהיה טבעוני, אימץ פילוסופיית חיים השונה מהמרחב האפגאני. החירות הייתה שונה. חופש הבחירה. ההיצע.
הייתה התמודדות מאתגרת מאוד.
בחלק מן הסיטואציות בבית סבתי, מאסתי ובעטתי בכל מה שייצג את העולם הישן. רציתי להיות 'כמו כולם' ולא תחת החותם של גלות וזרות.
יצירת השילוב הייתה מאוחרת יותר בתודעה שלי. רק משנעשיתי אם, יכולתי לראות בתקופת החיים אצל סבי וסבתי משאב של זהות ועומק וחכמת חיים.
הפתגמים שפותגמו בעבורי בשפת הדרי הפכו לאוצרות, לפורמולות תרבותיות שעד היום אני משתמשת בהם.
הריטואלים הזרים והרחוקים הפכו להיות משאב בסדנאות שלי היום. כמו טקסי 'הנזיד האדום' לנערה מתבגרת וטקסי ה'נזיד הלבן', לאישה בשלב המנופאוזה.
        הציור :האומן האיראני Hoosein Behzed
                    בהשראת המיניאטורות הפרסיות.



מה למדת בשנים האלו אודות העוצמה הנשית ?
נכון לומר שלמדתי בדיעבד. רק בבגרותי יכולתי להבין את השפה הסמלית הנשית ואת העוצמה הנשית של התכנסויות בירח מלא – בהן כל אישה הביאה מנחה למעגל הנשי: פתגם, תובנה רוחנית, דרך, שיר, יצירת מנדלת הפרח המכונה 'גול', תמציות בושם, מאכל ועוד מתנות.
בטקס זבד הבת, לכל תינוקת הייתה מלווה רוחנית שליוותה אותה במשך חייה. לכל אישה היה עוגן בלבה של האישה החונכת.
בשלב המנופאוזה הייתה הייתה עוברת את טקס 'הנזיד הלבן' – בטקס היא הייתה מכונה סָר-גוֹזַשת – האישה החכמה ובעלת הניסיון. היא הייתה מוכתרת לתפקיד כהונתי בקהילה. כמו, מיילדת, רוקחת, מרפאה, יועצת רוחנית, בלנית, רוחצת מתים, מספרת סיפורים. למעשה נשים אלו היו המנהיגות של הקהילה.
אישה בשלב המנופאוזה הייתה מתאמנת להתמיר את רחמה מאיבר של הולדה לאיבר של חלימה וריפוי. הרחם לא סיים את תפקידו בתום הפריון אלא הפך להיות 'תיק רפואה'.



                         קמע פיריון מסבתא של צילה.

ספרי מעט על הטיול העצמאי שלך בהרי נפאל.
את המסע לנפאל עשיתי באופן עצמאי – חודשיים של הליכה פנימה אל הנפש תוך מדיטציה על הפסגות הלבנות של רכס אנאפורנה. התמודדות עם פחדים, עם זיכרונות, עם כאבי הגדילה של שנות הנעורים, עם משאלות וכמיהה לאהבה.
שם פגשתי את אהבת חיי. ברחובות קטמנדו.


                    צילה במסעה בהרי אנאפורנה.


המחקר שלך נמשך 15 שנה ,היכן הוא התנהל ? כמה זמן ליווית את הנשים ?
עבודת השדה למחקר שלי נעשתה ברובה בארץ בקרב נשים יהודיות יוצאות אפגאניסטן בישראל. במוקד המחקר הייתה תפישת הנשיות של הנשים דרך היבטים פולקלוריים. 
ישנם  ארבעה אשכולות פולקלוריים:
1. ההיגוד הנשי – נשים כמספרות סיפורים.
פתגמים ופיענוחם.
קינות, שירי ערש, שירי אהבה, שוררות נשית.
2. טקסי מעבר: טקסי לידה, חניכה, נישואין, מוות.
וביניהם, טקסים ייחודיים לנשים האפגאניות.

3. תרבות האוכל – הלחם כסמל מפתח.
4. מרחבים טרנספורמטיביים: מטבח, חמאם-בית מרחץ ומקווה.


האם סיפורי הנשים אודות עברן חיזקו בהן את הכוח להכיל את מסע חייהן ונתנו להן שלמות פנימית גדולה יותר לקבל את מסען בחיים?

מתוך המחקר שלי היו קואליציות נשיות בקהילה האפגאנית שהקנו לנשים כוח. חלק אינטגראלי מהאימון היה "לקבל את הגורל" ולהרבות טוב וחסד בעולם הזה.
הנשים תפשו את עצמן כעורכות 'תיקון' בגלגול הזה ועל כן הן סברו שיש לקבל עליהן את כל אשר החיים מזמנים להן.
הנשים הרבו לשתף אודות חייהן באופנים היגודיים שונים, לספר סיפור, לקונן על החיים, מה שהעניק להן קתרזיס.

יש בך הכלה אימהית מאד גדולה. האם זה חלק מהתהליך של המפגש עם עולמות רחבים ונושאי הסיפור, האם זאת חמלת החסד שקיבלת מסבך והאבוקה שאת נושאת ?

אני  חשה שזה מיכל שצריך להרחיב אותו עוד ועוד.
אולי יכולה לומר לזכותו של סבי שאימן אותי בהקשבה.

האם סיפור ויצירת מעגל נשית היא השליחות שלך ? מה גילית במשך השנים שאת מקיימת את מעגל הנשים ובו את מספרת את סיפור הנשים האפגניות?

מרגישה שזה החיבור שלי לשורשים שמעניק לי משמעות.
מעגלי נשים בהם אני מספרת על הנשים האפגאניות מקנה לי, מעבר לפן האנתרופולוגי, כר לנפש שלי. חיבור. חיבור של הנשים לנראטיב שלהן. לכוחות הריפוי.


                  ספר ירושה של צילה מסבתא

האם בעידן המודרני אנחנו  מחוברות לשורשים שלנו ?  האם אנחנו  מזהות את הציפור והדבורה בחיינו ?

יותר ויותר אני מגלה את הכמיהה שלנו לזהות. לחיבור אל האימהות הקדומות, אל ארכיטיפ ה'אם הגדולה'. אנחנו מבקשות להבין את סיפור חיינו. לרפא מקומות פצועים. לחלום ולהחלים.
יותר ויותר אנחנו יוצאות למסעות פנימיים ואכן מזהות את הציפור והדבורה בחיינו. בכל פעם רובד נוסף מתפענח. בכל פעם אנחנו לומדות ומעמיקות בשפת הציפורים ויוצרות את דבש המשמעות לחיינו.   



        הציור -האמן האיראני -Hoosen Behzed
                       בהשראת המינאטורות הפרסיות.


אז מי הן הציפור והדבורה בחיינו?
אני מזמינה אתכם קוראי לקרוא בספרה של סילה ג'ון
"כותבת במקל של כורכום"
צילה זן בר צור היא משוררת הפוגשת את החמלה והאהבה בכל מה שסובב אותנו.
אין חציצה בין עולם הטכע לבני האדם,בכולם נתן הבורא נשמה .
ומתקיים קשר של למידה ,הזנה ונוכחות. הדבורה והציפור מתקיימות גם כחלק מהטבע
וגם במעמד סמלי המאפשר לקורא להתבונן במסע חייו דרך מסע בעלי החיים בטבע.
, ...

כֹּה אָמְרָה זָאר לשוּסְתֶּרָא:

הִנְנִי
 בְּכָל הַגִּלְגּוּלִים שֶׁהָיִיתִי;
שַׁפִּירִית, 
גֶּשֶׁם, 
הַר, 
גַּעְגּוּעַ,
סֵפֶר, 
אִשָּׁה מְאֹהֶבֶת בַּסְּתָו.

עְרֹמָה בָּאתִי אֵלֶיךָ,
לְלֹא הַתְחָלָה וּלְלֹא סוֹף.
 ***

מתוך: כֹּה אָמְרָה זָאר לשוּסְתֶּרָא - פְּסוּקֵי דֶּרֶךְ -צילה זן בר צור.


            הציור בהשראת האמן הפרסי Hoosen Behzad
                בהשראת המינאטורות הפרסיות
5 תגובות
חשבתי כתום
22/07/2013 17:24
נעמי איצקוביץ
בילבי, חזון, השראה, כתום


"כן, יקירי אני חושבת צבעים ומריחה מילים" 


חשבתי כתום ומיד בדמיוני ראיתי את גיבורת ילדותי


"בילבי בת גרב"


"שיערה היה בצבע  גזר והוא היה קלוע בשתי צמות נוקשות שהזדקרו לצדדים...השמלה שלה הייתה משונה


 למדי... היא הייתה אמורה להיות כחולה אבל הבד הכחול לא הספיק.

 

לכן בילבי הוסיפה ותפרה פיסות בד-אדומות קטנות פה ושם את הרגליים

 

כיסה זוג גרביים האחד חום והשני שחור  " (אינטגריד לינגרדין .בילבי).


אכן ילדה יוצאת דופן המוזה שלי


האם לדעתכם בילבי מתלבשת בסטייל?


ולמה זה בחרתי להתחבר לילדה כל כך לא טיפוסית?


בילבי היא אייקון של ילדה מיוחדת, שמחה, בעלת מעוף, יוצאת דופן פיזית ומנטלית.





דמותה יוצרת אצלי הדהוד פנימי  להשראה שהעניק לי ד"ר ברני סיגל


 בספרו "אהבה, רפואה וניסים". ד"ר סיגל רופא יוצא דופן, 

 

המחבק את מטופליו ומביא אותם לידי אמונה ביכולת שלהם להבריא את עצמם. 



ד"ר סיגל מאפשר למטופלים שלו לצייר את מחלתם

 

ובעזרת הצבעים הוא מוצא דרך אל עולמם הפנימי.


הפרופיל שלו למבריאים מסרטן: אנשים המעזים  להיות יוצאי דופן,


 לחיות מתוך אמת פנימית, לחפש ולמצוא אהבה.


 

עברי סלע לבבי

 


וזהו החיבור שלי לסטייל,לכתום ולבילבי כתומת השער


הכתום של השמש,התפוזים והדלועים


הוא צבע המבטא אושרו שמחה


הוא צבע שיש בו תעוזה, יוזמה, זרימה פנימית  המאפשרת מסע  לגילוי עצמי


מסע לגילוי והתמרה של מי שאנחנו. זהו  צבע המחבר אותנו ליצריות וליצירתיות.


 


המוזה שלי בילבי לוקחת את הקלפים הקשים בחייה (אבדן אם)


והופכת את הקושי לעצמה ,שעוזרת לה ללכת לנתיב של עצמאות- כך גם אני לוקחת את ההתנסות הלא


 פשוטה של התמודדות במחלת הסרטן  והופכת אותה לכלי


לעזור לאחרים שעברו את מה שעברתי


זה החזון הכתום שלי !

 

שמלה ביבוא אישי של סיגלית וונש 

 

32 תגובות
עושה אופנה באהבה -יעל אלקיים
29/04/2018 18:13
נעמי איצקוביץ
יעל אלקיים, סטיילינג, אופנה עושים באהבה

עושה אופנה באהבה – יעל אלקיים.

יעל אלקיים אומרת שנולדה כמעצבת אופנה.

 בדמה זורמת התשוקה לצבעים ולצורות והחיבורים הייחודים ביניהם.

 במשך השנים למדה אומנות שימושית, 

התנסתה והעצימה את הכלים המקצועיים שלה.

שש שנים אני עוקבת אחריה ברשת החברתית, מאד סקרנית לפגוש אותה.


 

לקראת בוא האביב קבענו להיפגש אצלה בסטודיו, ברעות.

אני תמיד שמחה להזדמנות לגעת, למשש בדים ,

להריח ולהתעדכן בסגנונות עכשוויים בעולם האופנה

כבר בכניסה לבית –הסלון הותיר אותי ללא מילים.

צירופי צבעים מיוחדים .המון שיק ואהבה לבדים. תעוזה בשילובים אקלקטיים- פינה יפנית המתחברת בדרך לא דרך לבדים מלאי צבע והוד. והנה בשבילי יש במיוחד פינה טורקיזית .

חשתי שהגעתי למקום שבו בעלת הבית מחוברת לאסתטיקה ואהבתה היא ליופיעל כל צורות הביטוי שלו.


 


הסטודיו נמצא בקומה העליונה. את פני קיבלו בדים מסוגים שונים:

ברקורד, משי, כותנה איכותית...

המון צבע עם גזרות מחויטות המחמיאות מאד לאישה המוכנה להעז ולאהוב

את עצמה.

הפיתוי היה ענקי לנפש הסטייליסטית שלי ומיד חמדתי לי ג'קט לליל הסדר.




או אז חברים יקרים נשמתי לרווחה ויכולתי להתמקד במשימה-

לראיין את יעל,

על דרכה כאופנאית מגובשת בעולם האופנה הישראלי.

 

1.מתי את זוכרת שהתעניינת לראשונה באופנה ?

"מילדות יש לי אהבה לצבע ולצורה.

נהגתי בתור ילדה לעשות קולאז'ים, שיחקתי עם צבעים וצורות.

אהבתי לגזור מז'ורנאלים, לסדר ,להדביק וליצור עולמות חדשים...

 

2. האם במשפחה הייתה אהבה לאופנה ?  לרכישת בגד משובח ?

גדלתי להורים ניצולי שואה בחיפה.

בזמנים ההם – נהגו לקנות בצניעות ,אבל לכל בגד שנקנה היה

טוויסט מיוחד. ההורים שבאו מרומניה .הביאו את השיק האירופאי.

זה היה חלק מה- D.N.A  שלהם.

עבורי העיסוק בצבעים ובצורות היה הדרך שלי לפרוץ אל מקומות שמחים יותר.

עולם הדמיון, ההשראה והצבע נתנו לי מקום של תחושת ביטחון.



 

3. היכן עשית את ההכשרה הפורמלית שלך?

היה לי ברור שאעסוק בעיצוב אפנה. בחרתי ללמוד אומנות.

רציתי לפתח את עצמי באמצעות אומנות פרקטית.

למדתי במכון לאומנות באורנים וזכיתי במורים משמעותיים

דוגמת אורי ליפשיץ בציור, שנתנו לי כלים והרחיבו את המנעד האומנותי שלי.

 


4. מה היו הצעדים הראשונים שלך בעולם האופנה?

בתקופה הזאת נולדה בתי הבכורה והתחלתי לעצב לה בגדים.

רכשתי בדים ותפרתי לה. קיבלתי תגובות מרגשות מצד העוברים והשבים-

כולם היו בטוחים שהבגדים נקנו באירופה-צרפת.

הרגשתי שחסרים לי כלים פרקטיים ופניתי ללמוד קורס מטעם משרד העבודה.

במשך חצי שנה למדתי את כל הקשור בתפירה.

(אני כיום לא עוסקת בתפירה ,אבל תמיד יודעת לדייק את עצמי מול התופרת שלי)

בתקופה הזאת, סוף שנות השמונים, מתחילה העלייה מרוסיה.

נוצר צורך והבנה בבגדים איכותיים לילדים לצד נשים מוכשרות שעסקו בתפירה.

הסטודיו נפתח ב1991 ואני מתחילה בבגדי ילדים

במטרה להלביש את הילדים הפרטים (בעת הזאת יש לי שניים)..


 


5. איך שוק האופנה מקבל אותך? איך מגיב הקהל?

עולם האופנה רעב לניחוח אירופאי.

עשר שנים עיצבתי בגדי ילדים לבנים ולבנות.

במהלך השנה נהגתי לנסוע פעמיים בשנה לתערוכות אופנת ילדים בפריז.

ב-2001 היה משבר בענף הטקסטיל. חנויות נקלעו לקשיים ולא יכלו לשלם

למעצבים ואני סגרתי את הסטודיו.

 

6. מה עשית בתקופה הזאת?

חנויות פנו אלי באופן פרטני. כל חנות שהייתה איתי בקשר בעבר

ביקשה שאמשיך לעצב עבורה דגמים שונים כפי שנהגתי בעבר. למותג היה שם שהלך לפניו במהלך שנה עיצבתי דרך שם המותג – "יעל "

ואז פניתי לעיצוב בגדים לנשים. זיהיתי נישה שיש בה צורך ורציתי להלביש נשים על פי צרכיהן ובהתאמה.

 

מהי החוויה שלך כאשר את פוגשת נשים ? להיכן את רוצה להביא את האישה שבאה לקנות אצלך ?

השאיפה שלי ,אומרת יעל, ואני מקווה שזה לא נשמע יומרני הוא לחבר את האישה אל אהבתה את עצמה ,אל נשיותה .מצד אחד להכיר את גופה ויתרונותיו ומצד שני להוות גשר לאופנה מעבר לרחוב כאן.

אני לא מאפיינת את הסגנון שלי. יש שיאמרו שהוא רומנטי, אחרות רואות את

ההדהוד אל אופנת שנות החמישים . יש לי רגישות גבוהה לצבעים, צורות ושילובים והדבר שמאד חשוב לי הוא הדיוק וההקפדה בכל דבר שאני עושה..

מהו המוטו שלך ?

"המוטו שלי - כאשר אני קמה בבוקר מתלבשת ואוהבת את מה שאני רואה במראה .זה מכתיב לי את כל היום שיבוא"

 

מיהו הקהל האולטימטיבי שלך, יעל ?

הייתי רוצה להגיע לקהל רחב יותר .נשים שאוהבות ייחודיות וסטייל אישי.

יש לי בקהל לקוחותיי נשים הבאות מכול המגזרים: חילוניות, דתיות, צעירות ומבוגרות. נשות עסקים, נשים שרוצות בגד לאירוע מסוים…

אבל תמיד כיף להרחיב ולהכיר עוד. כל אחת היא עולם ומלואו ואני שטה לי בין העולמות.



 

מיומנה של סטייליסטית

תודו שכל זה ממש מזמין למדוד , כאן ועכשיו, לפחות את אחד מהבגדים היפהפיים הללו . לא התאפקתי  ומדדתי אוברול מדהים מהקולוקציה של יעל  .

הבגד עשוי משי נעים, הרגשתי חוויה מאד נשית ללבוש אותו.

הבגדים של יעל מאד מוקפדים .אך בזכות ההשקעה בבדים איכותיים

: מגעם על הגוף נעים ביותר נעים מאד

הייתי חייבת לקנות לעצמי את האוברול הזה ואני ממליצה לכן בלב שלם  לנסות גם כן

בנות שיגיעו באמצעות קריאת הפוסט בבדי מרפא יזכו להנחה של 15% אצל

יעל.

בנות יקרות פה אני רוצה לאתגר אתכם

במהלך הימים האחרונים העליתי פוסט עם אחד הבגדים היפים של יעל אלקיים

הפוסט זכה להמון אהבה והדהוד.

נשאלתי היכן הסטודיו של יעל ? הסטודיו בישוב רעות

מזמינה אתכם לאלו שקנו ואלו שיקנו לשלוח לי תמונות

ואני אשמח לעלות תמונות של נשים הלובשות יעל אלקיים .

8 תגובות
עולם הפוך ראיתי בשלמותו -חני וינרוט
11/12/2017 12:25
נעמי איצקוביץ
חני וינרוט, יובל דורון, סרטן, נעמי איצקוביץ


                                      לעילוי נשמתה של חני וינרוט ז"ל


                  עולם הפוך ראיתי בשלמותו - חני וינרוט.

                                                  חני וינרוט 




מי היית חני וינרוט? ומי את עבורי ?! 

עבורי היית אישה מקורית בחשיבה שלה,

אישה עם עומקים ואמונה חסרת פשרות ,שלא ויתרה לעצמה.

אישה ש"פגשה סרטן" והפכה על פי מילותיה ל"סלב סרטן".

בכל מקום בארץ ומחוץ לה .היית נכונה להרצות :

"על הצורך לחלום חלומות ולהגשימם"

 

 

אישה שנגעה בכאב והביטה בו וגדלה וצמחה מתוכו .

לכל אחת הייתה חני המיוחדת שלה.

ועבורי תמיד תהי חני שהיותה גשר בין כל כך 

הרבה עולמות , עולם של חרדים וחילונים.

עולם של מתמודדים עם סרטן ומול אלו

המכנים אותה "המחלה".

 

חני שקולה ,מלא חיות, שמחה וענווה.

ובאותה עת שפתה חריפה ומדויקת.

 

                                              צילום -חני וינרוט.



לפני שהתקשרתי אליך פגשתי אותך בספרך

"עולם הפוך ראיתי" ,

בעקבותיו קראתי ולמדתי אודותיך מחומרים שהיו ברשת.

 

 וכך כתבת על עצמך בעיתון הארץ (       )

"נעים מאד קוראים לי חני, אני בת 33,

נשואה לדובי וינרוט ואימא של שירה (11) , שלמה (10} ונעמי (8) .

ביומיום שלי אני די רגילה .

בקטע טוב כזה של עבודה על חשבון הילדים,

ילדים על חשבון הזוגיות .

מיגרנה של יום ראשון

ועודף של כמה קילוגרמים מהחגים

חוץ מכול הרגיל הזה ,אני דוסית מבני ברק

לא שזה רלוונטי ,

אולי אני ארחיב בנושא בפעם אחרת עם יזדמן לי

אפרופו "אם יזדמן לי ,

עם דגש על המילה "אם". אני גם חולה בסרטן

אני יודעת שעכשיו עם המילה

"סרטן"

תפסתי את תשומת הלב שלכם ,

אבל תאמינו לי סרטן זה לא מעניין.

 

קראתי אותך חני יקרה שלי

מספר פעמים ,ההומור ,שמחת החיים

והדיוק במילותייך שאבו אותי לעולמך.  

רציתי להכיר אותך, לשמוע את מחשבותיך,

את חדות הרצון לחיות.

 

                                                 צילום - חני וינרוט.

התקשרתי אליך לפני חודש בדיוק 29.10 למניינם

(ברגע שדיברתי אתך שפתי השתנתה ואת דיברת בשפה

קולחת ועכשווית ).


וביקשתי

ממך להיפגש, לראיין אותך

לבלוג שלי "בדי מרפא ".


בלוג ,הנושא מסר לנשים לקום ולהיבדק ,

העוסק בנשים שורדניות

שמצאו את הכוחות למצוא את משמעות החיים שלהן,

ששאלו שאלות קשות

ומצאו את הקול הייחודי שלהן.


 

                                         חני וינרוט חותמת על ספריה .



הצעת לי שאכתוב עליך מבלי שניפגש

"הרי יש מלא חומר באינטרנט"

אמרתי : "בבקשה לא",

אני צריכה לחוש את הייחודיות שלך!

את קולך ,שפת גופך

למצוא את המסר שמתאים לבלוג שלי"

אמרת : "יש בך מסירות של עיתונאית אמתית"

כל כך התרגשתי.


סיפרתי לך שנשים רבות שהתמודדו עם המחלה

פנו אלי כאשר חיפשתי דמות שתאיר לנו את חודש אוקטובר

חודש העלאת המודעות לגילוי מוקדם.

וכולן רצו שאקרא את יומן המחלה שלהן.

ואת אמרת "אם נקרא את יומני ההשרדות מתי נחייה

צריך לחיות את החיים "



                                       צילום -חני וינרוט



הרגשתי את הדיוק והחדות במילותייך.

הזכרתי לך שמהות החיים עלתה מאד חזק

בשני קטעים עליהם כתבת בספרך

האחד- המסע המשפחתי שלכם לראות את הזריחה

בהר מצדה. 


"להגשים חלומות זה חשוב, אבל יש גבול בתוך כל ה"קוליות "

צריך גם להיות אדם גמיש.

חישבנו מסלול מחדש והחלטנו לתצפת

 על הזריחה מהר סדום,

שם אפשר להגיע עם הרכב ממש עד התצפית

ללא כל הליכה רגלית.


                                       צילום -חני וינרוט .



נכון, זה בלי החוויה של הטיפוס ,אבל זה יפהפה.

הגענו.

ירדנו מהרכב ולפני עומדת גבעונת קטנטונת

 שצריך לטפס עליה  כדי להגיע לתצפית.

לא הצלחתי לעלות על הגבעה הקטנה הזו. 

אמרתי לילדים לעלות


והתיישבתי על הקרקע באפיסת כוחות.

ואז דובי אמר לי :"חני, נסענו שעתים וחצי עד לפה.

זה לא חלום שלי, זה חלום שלך.

מהר השמש מתחילה לזרוח..."

 

הוא דוחף אותי ואני לא מרגישה כלום - אין רגליים.

אני לא יודעת איך, אבל הגעתי למעלה

מסכן הזוג שהיה שם.

נראה שהוא הולך להציע לה נישואין

ברגע שהשמש תעלה.

אבל מה אני אעשה,

פיקוח נפש דוחה הצעות נישואין..."

                              (עולם הפוך ראיתי\חני וינרוט עמוד 53)






                                     מתוך התמונות של חני וינרוט.


התרגשתי מאד מכוחו ועוצמתו של דובי שלך האומר לך:

"חני זה החלום שלך לא שלי"

 

הקטע השני

שהעלה בי דמעות וחוויתי שותפות גורל

היה יחסך לקנאה, שעלתה אצלך באירוע משפחתי

שהבנת שלך לא יהיו יותר משלושה ילדים.

 

האופן שבו הבטת בענווה ובאומץ בקנאה ולא ברחת

לאכול קוביית שוקולד.


"והנה ההרגשה המוכרת לי מגיעה שוב לביקור:

איפה את חני? מה התקדמת ?

תראי כמה נולדו,

תסתכלי על האחים הקטנים שלך,

איזה שבט הם מקימים פה.

מה אתך?"

לא שלטתי בזה .הקנאה כרסמה בי במלוא עוצמתה.

בזווית העין כבר זיהיתי

שיש פה עוד גיסה בהריון, ואני - יושבת

לבד תקועה עם הפלסטר של הטיפול מהבוקר.

"די חני ,נו מה? את ילדה גדולה . למדת פסיכולוגיה.

אל תתני לזה להשתלט עליך"

 


                                                   צילום -יובל דורון


אני שומעת קול פנימי אומר לי .

אבל לא, לא הקשבתי ל"כאילו יצר הטוב הזה"

והמשכתי לתת לקנאה לרבוץ בתוכי עוד קצת.

"הקדוש ברוך הוא, כולם ישבו פה

ובכלל לא חשבת על הדברים האלו,

אתה הבאת לי את הקנאה עכשיו

ואני רוצה אותה ,רוצה לקנא".

לרגע הרהרתי ,


אולי כדאי להתקשר לחברה שתפיג לי

את הבדידות ותסיח את דעתי ,אבל נמנעתי מזה.

לא התפתיתי לשתי קוביות שוקולד

שיכולות לרומם את רוחי

ולא לחיפוש אחר תמונות מעניינות

במכשיר הנייד.


אני רוצה לשמור על הקנאה

החזקתי אותה עמוק עמוק בתוכי עד הסוף.

כשהגענו הביתה , רצתי לחדר הלימוד של דובי

נעלתי על הדלת ונפלתי על הרצפה.

הוצאתי הכול החוצה.

הרצפה התמלאה דמעות .בכיתי בכי אמתי...

זה נמשך זמן רב ומיד אחר כך הרגשתי קצת יותר טוב"

                   (עולם הפוך ראיתי \חני וינרוט עמוד 27-28)    





                                                   צילום -יובל דורון


השיחה הייתה מאד מרגשת.

קבענו להיפגש אחרי

חג הסוכות

ואז לא ענית לי לטלפונים.

התקשרתי לעורך שלך,

ישראל מאיר,

וקיבלתי את המסרון הזה


"שלום נעמי.

התכתבתי היום עם חני. היא חלשה

מתמיד וכרגע לא שייך ליצור את שיתוף הפעולה

היא מוסרת לך הצלחה רבה בכל

מה שאת עושה "



 

                                   מתוך התמונות של חני וינרוט.



והנה חני אומרת ואני עושה

חשבתי שהייתי רוצה לעילוי נשמתה של חני בת יפה

ליצור "זמן שמיים"


חני מספרת שלקראת בדיקה קריטית רצו חברותיה

לעשות דבר מה בעבורה:

הן הציעו לקרוא  ספר תהילים,

 שיר השירים , הפרשת חלה.

 

וחני המיוחדת בדרכה המקורית ביקשה :

"שתראו זמן שקיעה או זמן זריחה לכבודי

שתשתו כוס קפה (לא בכוס חד פעמית) ותברכו

"שהכול נהייה בדברו"

ותכוונו שהכול כולל הכול ותשלחו לי תמונה


                                                     צילום יובל דורון.



אז בבקשה חברי הקוראים אותי :

תצלמו תמונה של זריחה או שקיעה ותעלו את התמונה

לעילוי נשמתה של חני ,

ואילו המחוברים כמוני לאמונה

                                                צילום -יובל דורון.


יברכו : "שהכול נהייה בדברו ".


תודה לכל החברים שחיזקו את ידי בעת הכתיבה !

לחני ליפשיץ מקטמנדו

לעורך של חני מאיר ישראל.

לצלם יובל דורון שנתן לי יד חופשית להשתמש בתמונותיו.

12 תגובות
תמונה כחותם חיים
23/04/2017 11:19
נעמי איצקוביץ
חותם חיים, זיכרון, יום השואה.


לְדַבֵּר עִם פּוֹלָנִים   דן ספרי.

 

רוֹצֶה

לוֹמַר לָהֶם

כְּשֶׁאֲנִי פּוֹגֵשׁ אוֹתָם בָּרְחוֹב

מַשֶּׁהוּ בְּיִידִישׁ

שְׁבוּרָה

מְקַרְטַעַת

שֶׁהוֹרִישׁוּ לִי הוֹרַי

אוּלַי

הָיוּ נִזְכָּרִים

מִי אֲנִי בֶּאֱמֶת

וּמִתְפַּלְּאִים כֵּיצַד יָצָאתִי

כְּמוֹ רוּחַ מֵהָאֲדָמָה

מֵהַקְּבָרִים

שֶׁל בָּתֵּי הַקְּבָרוֹת הַהֲרוּסִים.

אֲבָל לָרֹב אֲנִי

מִתְחַזֶּה לְאִלֵּם

וְעוֹשֶׂה תְּנוּעוֹת מְשֻׁנּוֹת

בַּיָּדַיִם

זֶה תָּמִיד הָיָה כָּךְ:

הֵם חֵרְשִׁים וַאֲנַחְנוּ אִלְּמִים.

 

בהפלגה בעולם הזיכרונות , בעולם בגרותי ,שנים ארוכות הייתי כאילמת.

לא נהוג היה לדבר במילים על השואה

אבל דיברו במבטים, בטעמים, בפחדים.

בילדותי הכול היה אחר.

הייתי ילדה סקרנית ונהגתי לשאול שאלות.

רציתי לדעת כל פיסת מידע וכך לשמר את הזיכרון.

בכל משפחה של דור שני היה ילד אחד שבחר להיות נר ההולך וזוכר לפני מחנה השכחה.

וכך סיפרה לי אימי

 

"לאבי היה דוד ברוך.

דוד ברוך לא היה דוד במובן הרגיל.

האיש האופטימי הזה שעבר את השואה ואיבד את כל משפחתו ,פרט לאחיו.

החליט, כאשר עלה ארצה, ליצור לעצמו משפחה מורחבת.

לטעמו , כל אדם  ששם משפחתו איצקוביץ והוא ממוצא פולני הרי הוא שאר בשרו

(איצקוביץ ,לרוב הוא שם משפחה רומני כך טען ).

וכך מצא את אבי ואימץ אותו ללבו .

לאבי לא הייתה משפחה כלל והוא שמח בדוד ברוך."

בניו מספרים כי פעם בשבוע היה דוד ברוך לוקח את התיק החום שלו

מניח בתוכו כריכים עטופים בנייר פרגמנט בתוך שקית ניילון.

בכריכים היו ביצים ,עגבנייה ומלפפון. וביום הזה, המיוחד, היה עולה לאוטובוס ועושה דרכו

למשפחה שאימץ לו. כל פעם נסע לקרוב אחר.

והטיולים למשפחה שאימץ נתנו לו כוחות ושמחת חיים.

אני סקרנית לדעת האם במשפחות אחרות של דור שני ישנו סיפור דומה ?

סיפור של אימוץ משפחה וחיבור מחדש?

החלטה מודעת ליצור ריפוי ושותפות גורל במקום הכאוב של האבדן והשבר שנוצר.

 

                                           צילם יובל דורון.

ועל עצמה סיפרה לי אימי

למרות שבתחילת המלחמה הייתה בת 12

הדבר שאימץ את כוחה הייתה האמונה שאחיה יעקוב נשאר בחיים.

באחד ממחנות העבודה (דכאו ) היא נדרשה להתפשט ולהישאר רק בנעליים "ולהיפטר "  מכל תמונות המשפחה.

אימי לקחה את תמונת אחיה ועמדה על התמונה בתוך הנעלים.

זאת התמונה היחידה שנותרה לה ממשפחתה.

האומץ והאמונה כי עליה לשמור את תמונת אחיה ישמור על אחיה בחיים, כך האמינה כל ימי המלחמה.

בסופה הם יתאחדו.

מכאן שאבה גם את כוחה, את חירותה ואמונתה כי תחייה.

זהו מעשה מכונן שיש בו אמונה רבה והוא מעיד על אומץ והקרבה כלפי אנשים אהובים.

המעשה הזה הוא עבורי אוצר שנשמר בתיבת הזיכרונות שלי.

 

לקראת סוף המלחמה אימי נהגה לספר על הנדודים בשלג ועל הרעב.

בתוך קבוצת היהודים הייתה התארגנות כזאת שמידי פעם היו האחרונים

בורחים לעבר החוות הגרמניות ושם מקבלים מזון.

באחת החוות אימי פגשה גרמניה שבנה היה נאצי והיא הגישה מזון ליהודים שדפקו על דלתה.

שנים חזר הסיפור הזה על האם הבוכה על בנה. האם שאינה מבינה אותו ואינה יודעת

איך ממנה נוצר והיה בן לא אנוש.

גם הסיפור הזה היה נר לרגלי – המורכבות באדם. מורכבות הבחירה.

האחד בחר להרוג והשני בחר בחמלה.

 


                                                                צילם יובל דורון.         


לכל אדם יש טביעת אצבע משלו

"האנשים היפים ביותר שהכרנו הם אלה שידעו תבוסה, ידעו סבל,ידעו מאבק, ידעו הפסד ומצאו את דרכם מחוץ למעמקים. לאנשים אלה יש הערכה, רגישות והבנה על החיים הממלאים אותם בחמלה, בעדינות ובדאגה עמוקה ואוהבת. אנשים יפים אינם פשוט קורים." אליזבת קובלר-רוס

 

סיפורה של אימי הוא חותם הזיכרון שהותירה לנו. 

 

13 תגובות
דנה כהן -התשוקה ביצירת 'יש מאין '
21/04/2016 19:47
נעמי איצקוביץ
דנה כהן, קיימות, נעמי איצקוביץ, שנקר.

 

 

 


 "כהן יצרה קולקציה צבעונית עשירה ומרהיבה מחומרים זולים ופשוטים

ובכך העניקה חיים חדשים לסוודרים משומשים שנועדו לגריסה ולשימוש

צנוע כסחבות ומטליות" כך נימקו המבקרים את הזכייה של דנה כהן, בוגרת שנקר זה מקרוב

וזוכת פרס פיני לייטרסדורף, שהציגה בעבודת הגמר שלה קולקציה מרהיבה וייחודית, 

הן מהבחינה החזותית והן בבחירתה להשתמש בחומרים קיימים ובמיחזור, בראי תפישת הקיימות

ההולכת ותופסת תאוצה בעולם.

 

וכאשר תמה עונת הפסטיבלים ודנה חזרה ליצור, נפגשנו דנה ואני

לראות כיצד איפשר לה הפרס ללכת בעקבות החלום שלה אודות קיימות

אך תחילה רציתי להיפגש איתה ולהכיר את הסיפור שלה :


 


האם יש מישהו נוסף במשפחתך שעוסק ביצירה /אמנות / עיצוב ?

כיצד התקבלה היצירה שלך בקרב המשפחה ?


"אני באה מבית שעוסק בחומר.

אימא בעלת עסק לשיש.,אבא חקלאי, אחותי הגדולה מעצבת גרפית והאח גיאופיזקאי .

 יש מקום לאומנות בבית ממנו באתי.ובמשפחה המורחבת עסקו בטקסטיל, 

למשפחתו של סבי הייתה נגיעה לטקסטיל ולבדים.

מגיל מאד צעיר בחרתי ללמוד תפירה ובתיכון כבר לבשתי את הבגדים שלי.

בתפירה ובעיצוב הבגד אני מוצאת את המקום שלי לביטוי אישי."


 


הבחירה שלך ללמוד  בשנקר הייתה בחירה ספונטנית או חלום ילדות שהתגשם ?


"ביום האחרון להרשמה בשנקר החלטתי להירשם בעצת ידיד... אבל מגיל 18

הייתי חזק בעניין של עיצוב. מכרתי תיקים לפני הצבא

ונהניתי לקבל משוב שהעיצובים שלי טובים ואני טובה בתחום; ועם ההבנה הזאת

התחלתי את לימודי בשנקר."

האם תוכלי להגדיר מהי קיימות בעיניים שלך ?


"קיימות היא דרך חיים.

לדעתי ,זו ראייה של הפוטנציאל הגלום בכל חומר ומקסום שלו .

זוהי דרך ליצירת הזדמנויות חדשות המאפשרות מקוריות וחדשנות מצד אחד .

ודרך המאפשרת שמירה על הטבע מצד שני. לטעמי אין טוב מזה".


כיצד האידאולוגיה של הקיימות מתחברת לעולמך ?

(יד שנייה ,קנייה בזול ,מחזור )


"בשנקר הייתה לי טיפה נגיעה לנושא באמצעות קורס בשם "אוסף פרטי "

אותו העבירה מאיה ארזי .

המטרה הייתה להשתמש בחומרים קיימים וכך מצאתי את עצמי הולכת לשוק הפשפשים

במטרה לחפש חומרים שיתאימו למשימה ,החומרים מפעם, היכולת ליצר משהו שאינו עולה

שמחירו אינו גבוה" (דנה מעידה על עצמה שתמיד חשוב היה לה לא לקנות את הבד הכי יקר. 

הגישה המעשית מאד קרובה אל ליבה מצאה את מקומה אל ליבי ).


 


מה משך אותך לנסוע וללמוד בהולנד ?


חיפשתי דרך להעשיר את עצמי אז החלטתי , בשנה השלישית ללימודי בשנקר, לצאת למסע במקום שאני לא מכירה, 

בהלך רוח אחר, אתיקה שונה וצבעים שונים. הרגשתי שאני מתחילה מאפס.

עלו מספר אפשרויות ובסופו של דבר בחרתי בהולנד,באמסטרדם .ושוב הייתה זאת ההזדמנות האחרונה שהייתה לי."

(זוכרים איך דנה התקבלה לשנקר ).

"הגעתי למקום חדש בו אין לי משפחה וחברים עם אג'נדה מאד מאד שונה מהמוכר לי בשנקר".

 


מהי המיוחדות בחוויה של הלימודים באמסטרדם ?


 "ההולנדים מאד צנועים ,מאד רגישים למושג "קיימות " –הנושא הוא חלק מאד מרכזי

בלימודים .לימדו אותנו לקחת אחריות על היותנו  מעצבים ,אחריות על הסביבה בה אתה חי...

העיצוב הוא סוג של שליחות בתוך המבנה החברתי.

כל קורס שלמדתי בהולנד במהלך חצי שנה – נבחנה בו החשיבה האתית –המוסרית,

באיזה אופן אני יכולה לעשות את העיצובים שלי בחומרים ממוחזרים.

חזרתי מהלימודים בהולנד עם חוויה חיובית,

הרגשתי שיש לי כוח ליצור ולחפש טכניקות חדשות שיאפשרו לי ליישם את האני המאמין שלי ."


 


מה הניע אותך בפרוייקט הגמר שלך? למה כיוונת?


 "הלימודים בהולנד יצרו את המטענים האתים איתם הגעתי לפרויקט הגמר שעשיתי בשנקר.

היה לי חשוב למצוא נישה חיובית בה אוכל לפתח אתה יצירתיות שלי דרך

חומרים קיימים ודרכם אוכל להגיע ליצירה חדשנית ומקורית .

בעבודת הגמר נעזרתי בידע שלי בסריגה ,בהבנה שלי בטקסטיל ,

אדווה ברונר משנקר שמחה לעזור לי .

בחרתי בחלק העליון של הגוף ליצור סריג שכולו חדשו לאט לאט הוא עובר מחדש לישן –המטרה

הייתה להראות את התהליך של המחזור -  הסריגה ישן הופך לבגד חדש..."


 


מה מייחד את העבודה שלך ? מהם התהליכים המיוחדים שעברת בתהליך העבודה ?



הבד החדש והממוחזר הוא יציב. יצרתי מעבר בניהם המרמז על תהליך המחזור בו הסריג הופך לבד חדש.

אותו מעבר גם השפיע על הצלליות של הבגדים: סריג צמוד מתחלף לבד המתרחק מהגוף


 


מה היו ההשפעות על העבודה שלך מתחום האומנות ?


ג'קסון פולוק הוא אמן שאני מעריצה את עבודתו והוא היה ההשראה החזותית שלי ובחירת שילובי

הצבעים למערכות הלבוש הושפעו מציוריו של גקסון פולוק מטכניקת ההתזה והטפטופים שלו .

ראיתי דמיון חזותי בין הטקסטורה של הבדים שיצרתי לצורות של ג'קסון פולוק

והחלטתי שכל מערכת לבוש תסמל צבעוניות של ציוראחר .


 


בנקודה זאת חשתי שעלי לחקור אודות ג'קסון פולוק כדי להבין את תהליכי ההשראה של דנה .

ניכר היה שהתמונות כמו גם הטכניקה הייחודית שלה התזה היוו נקודת מוצא לעבודתה של דנה,

שמעידה על עצמה  שהיא אומנית רב תחומית ,אשר עולם האומנות הפלסטי מאד קרוב לליבה.


חידושיו של פולוק -

פולוק (Paul Jackson Pollock  , 1912-1956 ) עבד בטכניקה חדשה שהדהימה את עולם האמנות. 

הוא הניח על הרצפה בדים ענקיים ועליהם טפטף צבעים תעשייתיים.  

הוא השתמש במכחול באופן שונה ממה שהיה מקובל, כאמצעי להתזת צבע על הבד ולא למריחת הצבע. 

בהמשך גם ויתר על המכחול והתיז את הצבע ישירות על הבד מתוך מיכל צבע מנוקב או דליי צבע. 

כך גם באשר למיקום בד הציור- פולוק הוריד את הבד מכן הציור על הרצפה. הוא עבד על משטחים גדולים, 

כשהוא נע סביבם ועליהם תוך כדי התזת צבע.

השימוש בצבע תעשייתי, שהוא נוזלי יותר , איפשרה את התפשטותו על הבד 

תוך התערבבות של הגוונים השונים שהאמן טפטף על הבד, בטרם הספיקו להתייבש  

והיווצרותן של "שלוליות"צבעים , המשאירות סימנים לדרך שעשה גופו של האמן תוך כדי תנועה מסביב לבד ובתוכו. 

הצבע הנוזל יוצר טפטוף במקצבים שונים ובעוביים שונים וכך נוצרו מעין " קורים" בין שכבות הצבע השונות, 

על פני משטח העבודה כולו.

ואכן, ניתן להבחין בעקבות לערבובי צבעים וקומפוזיציות צבעוניות אלה בבדיה של דנה

 

האם יש פרויקט נוסף בשנקר שעזר לך בהתפתחות ונתן את אותותיו בעבודת הגמר שלך?


קיבלנו פרויקט כלה –ליצור שמלת כלה משנות החמישים

ואני לקחתי את החליפה המחויטת של סבא שלי. 

חליפה עירקית שנתפרה לפי מיטב המסורת האנגלית ששלטה בעירק.

·        לצורך יצירת השמלה חקרתי את החייטות האנגלית 'ביספוק 'Bispoke פרקטיקה מרכזית בחייטות האנגלית המסורתית-

 (פ

 (פ

הי מונח שפירושו אופן ייצור שבו פריט מותאם במיוחד לקונה, ובייחוד ייצור של מלבושים מחויטים לגברים,

כגון חליפות וחולצות,המחייב מדידה והתאמה. זהו מושג מקביל ל-Couture אצל נשים, כלומר אופנת גברים הנעשית לפי מידה ובהתאמה אישית)


 


"בשמלה שילבתי בין העולם הנשי לעולם הגברי , דבר המהווה סמל למוסד הנישואין.

לקחתי את המוטיבים של החליפה הגברית עם סגנון הקוטור משנות החמישים. חיבור בין גבר ואישה.

השילוב הוא חצי מחויט גברי וחצי נשי."



מה את עושה בימים אלו ולהיכן את שואפת ? היכן את רואה את עצמך בעוד שלוש שנים ?


"בימים אלו, אני עובדת על ייצור הבדים הממוחזרים בצורה מסחרית, 

אחרי שלב של פיתוח התהליך שעשיתי בחודשים האחרונים.
הייצור נועד לביצוע קולקציית בגדים ומוצרי טקסטיל שונים.

בעוד שלוש שנים אני רואה את המוצרים שלי נמכרים במגוון חנויות בעולם, וחנות משלי. 

ובו זמנית, עובדת על פיתוחים אקולוגים חדשים."


https://ssl.gstatic.com/ui/v1/icons/mail/images/cleardot.gif

 

 




לבקשתה של דנה , אני מצרפת ברכת תודה למשפחת לטיירסדורף, במילותיה שלה:


"אני אשמח לנצל את ההזדמנות להודות למשפחת לייטרסדורף שבחרה להעניק לי את הפרס ע״ש פיני לייטרסדורף לייצירתיות ומקוריות באופנה לשנת 2015. עצם הבחירה שלהם להעניק פרס כספי, מהווה תמיכה אדירה שמעטים זוכים לקבל בכלל ובתחילת הדרך בפרט. אני מרגישה ברת מזל על שיש ברשותי את היכולת היום למנף את הפרויקט שלי וזה הרבה בזכותם".

18 תגובות
צבע הקורל -אלמוג
02/03/2016 21:36
נעמי איצקוביץ
הקורל, הילה גוולי, פול פוארה, אורה סומא.

צבע הקורל-האלמוג .                                                     

גתה תיאר את הצבע כ"צורה שבה הטבע מציג את עצמו לראווה"

                                                       תחזית שימוש בגוונים -אביב 2017.


לכתיבת הפוסט הזה קדמה עבודת חיפוש וזיהוי של צבע הקורל ...

והנה התברר שיש הרואים את הקורל כצבע אדום –כתום (בוגרי שנקר לדורותיו)

ומנגד פגשתי את הצבע ורוד –כתום (אתו מזוהים הכדרים והציירים).

  שאלתי את עצמי מה מקור הפרשנות, הצבעונית ,השונה לצבע הקורל ?

התשובה נעוצה במספר סיבות :

1.מקורהצבע קורל באלמוג ( Coral ), המופיע בטבע במספר גוונים :באדום-כתום. בוורוד-כתום

,בשחורובצהוב. .האלמוג חי בים התיכון ומגיע דרך הסחר במשי להודו. שם הוא הופך למוצר

 מאד יוקרתי.

2.הצבע מקבל הכרה היסטורית במערב  רק ב-1817.

במזרח יש עדויות קדומות יותר .בסין וביפן- הקורל נמצא לאורך החופים ועל ידי כתישתו

הוא הופך להיות חומר שאתו צובעים בדים והוא חלק מעולם האופנה .במקביל הוא קיים בצורתו

הטבעית כתכשיט .

                                                תכשיט מקורל גולמי .



בתחילת האלף הראשון היה סחר משמעותי באלמוגים  באזור הים התיכון להודו.

במשך כל ימי הבינים - השימוש בקורל הוא כאלמוג בצורתו הטבעית והלא מעובדת . באותה עת רווחה אמונה

שהוא מגן מעין הרע ומסייע לנשים לפוריות.

ב-1805 הוקם המפעל הראשון ליצור תכשיטים בגינאה הצרפתית.  

היה זה תור הזהב עבור יצור תכשיטים מאלמוגים בתקופה הזאת.

מהות השימוש באלמוג הוא רק לצורך תכשיטים בצורתו הגולמית.

 

בשנת 1993 - הוקם מוזיאון של אלמוגים בו החל העיבוד של אלמוגים ביפן,

טחינתם ורקיחתם לחומר דק ממנו נצבעו הבדים.

למערב צבע הקורל מגיע באמצעות מעצבים פורצי דרך שמעזים ללכת נגד הזרם.


Paul Poiret   (( 1879 -1944 הוא דוגמא למעצב פורץ דרך שהתחבר לאלמנטים הלקוחים מהמזרח.

פוארה,מעצב תפירה עילית צרפתי .בדומה לפיקאסו, שפרץ דרכים חדשות בעולם האמנות והושפע

מתרבויות רחוקות, כך  פוארה מושפע מהמזרח גם בעיצובים שלו וגם בצבעים איתם הוא עובד.

ב-1910 הוא יוצר עבור בלט רוס את "שחרזדה" בפריס.


                                                                     עיצוב -פול פוארה.


זהו מעצב עילית היוצר תפאורה בה יש הרמון טורבנים ,צבעים עזים דוגמת

אדום,כתום, קורל .

הוא משתמש במשי וכדי להגיע לגוון בצבעים שהוא רוצה הוא נעזר בטכניקה

של טבילות חוזרות ונשנות של הבד בתמיסת הצבע

טכניקה זו מאפשרת לו יצירת גוונים חדשים: שלא היו בשימוש קודם לכן בעולם האופנה המערבי .


                                                            עיצוב -פול פוארה .


פוארה יצר שינוי קיצוני אל מול המסורת של התפירה העילית (קוטור)

באמצעות יצירת תבנית לבוש חדשה ,שהורכבה מתבניות גיאומטריות מלבניות.

סוגיהשמלות העתיקות הנהוגות במזרח היוו עבורו השראה ומודל לחיקוי :

הטוגות היווניות, הקימונו היפני והגלביות מצפון אפריקה.

פוארהידוע גם כמי ששחרר את הנשים מעול המחוך ויצר בגדים גמישים ונוחים.

מכנסי"הרמון" ,טוניקות  "אוהל" (lampshadestunics)

הוא יוצר יוצא דופן העוסק בעולמות יצירה רחבים בהיותו יוצר הוא מצייר,

מעצב אופנה ,מעצב לתיאטרון ומכאן התעוזה הגדולה שסימלה

את העשייה האומנותית שלו.

                                                                 פול פוארה .       


מהו החיבור שלי לצבע הקורל ?

"בדי מרפא " , הבלוג שלי , נושא את האג'נדה של ריפוי בצבע דרך בדים.

העדפת צבעים מלווה אותנו כל חיינו וזאת מאחר וצבעים הינם התגלמות

הנשמה,הנפש והלב.

הצבעים רומזים על איכות מהותית בנו ,על המשאבים הפנימים שלנו ועל

יכולתנו"לתקן" את עצמנו באמצעותם.


                                                              שרשרת מקורל .



בחודש אדר חודש האביב אני מארחת את חברתי הילה גווילי

המרפאה באמצעות טיפול בצבעים –אורה סומא .

הילה מטפלת בכירה בתרפיה בצבעים ובוגרת האקדמיה בלונדון באורה סומא.

עיקר הטיפול של הילה הוא ריפוי ההילה של המטופל.


איך צבע הקורל קשור למזל החודש –מזל דגים ?


החיבור לדגים -

דגים חיים בתוך המיםניסתרים לעין האדם ועם עיניים פקוחות.

צבע הקורל נימצא בתוך האלמוג ,גם הוא ניסתר לעין האדם.

צבע הקורל הוא צבע של חוכמה ממעמקים. האלמוג שוכן בתוך המים

וקשור לחיי ה"לא מודע", חוכמה שקשה להגיע ולהבין אותה,

שקיימת בתוכנו והיא נגישה לנו בזמנים שונים בחיים כגון הריונות.

מיקום הקורל בגוף גם הוא קשור בעומק המים בגוף האדם.


                                                                 קורל ורוד -אדום .



בקורל יש שני גוונים דומיננטיים.

1.ורוד –אדום.

2.אדום –כתום.

א. מהן התכונות של כל אחד מהגוונים ?

ב. מהי האנרגיה החסרה שהצבע יכול לרפא ?

 

קורל ורוד-אדום עוסק ביכולת לאהוב ללא תנאי, להיות בשרות לציבור ולקהילה.

אך עליו להיזהר משליטת יתר ואהבה ללא גמול.

קורל של אדום כתום עוסק באינטואיציות פנימיות מאוד

ויכולת יצירתית ליישם דברים, אך בעל רגישות גבוהה מאוד

גם לסביבה וייתכן שיהיה פגיע מאוד. כתוצאה מכך נוצרת תלות רגשית.

במצבו המאוזן יהיה בעל יכולת יצירתית במצבים לא פשוטים.

הצבעים המשלימים של הקורל ליצירת ריפוי ואיזון הם טורקיז

וחיבור לצבע הירוק מאפשרים את ההשלמה לריפוי.


                                                                                                                            Coral + turquoise  


מהם הבקבוקים עליהם את יכולה להמליץ ?


ההמלצה תהייה בקבוק מס 13 מערכת הילדים שקוף/ירוק,

חיבור למקום ולרשות -מקומות מהעבר שלא קיבלו את האפשרות

להיות ברגש מלא ולחיבור הרוחני בתוכו. ריפוי במקום זה יאפשר

אמונה בתוך עצמנו, האפשרות לשפוך אור על הצד הרגשי של החיים.

בקבוק מס 25, ניקרא בקבוק ההחלמה ארגמן/מגנטה. היכולת להיות בהשראה

בשיתוף פעולה. חיבור למקומות עמוקים בתוכנו  לאהבה בדברים הקטנים,

האיכות האכפתית  כלפי עצמנו וכלפי הסביבה שלנו .


 

                                      אורית ליבה ואני בתצוגה של גולף -קיץ 2016. אני לובשת COCO .סנדרה סנדרוסי .

                                                                            


כיצד לבוש או שימוש באקססוריז עשוי ליצור השלמה \ ריפוי  ?

לגביי לבוש ואקססוריז - המלצתי תהייה להקשיב לרצון הלב,

אך גם במודע ,ללבוש קורל ולהכניס אותו בכל פריט אפשרי גם

בבגדים תחתונים או טורקיז וירוק שמחזק את הצבע .. 


תודות להילה גוולי על השיתוף בידע ...שאלות והתענינות לגבי האורה סומא 

יתקבלו האהבה .

 

21 תגובות
הבוידעם -כוחו של שיקום.
13/01/2016 12:52
נעמי איצקוביץ
הביודעם, הפקת אפנה, אסנת הררי, יהודית הרפ

הבוידעם


בספר תהילים פרק כד' ,פסוק ב' נאמר :

"עוטה עור כשלמה

נוטה שמים כיריעה


                                                                                    גיא ואיריס אביהוד                         


להפוך את עור הגוף לאור הבגד

ולמתוח את אור הבגד ליריעת שמים!

האם ניתן לומר זאת על 'הבוידעם'?



הילה כהן בג'קט של הבוידעם.


'הבוידעם'  הינו מיזם חברתי לשיקום אנשים שפגשו משבר

ועכשיו הם פוגשים הזדמנות לעבוד עם בגדים בחנות יד שנייה,  בדרך לריפוי והחלמה ,

במאבקם לחזור לחיים מלאים ויצרנים בתוך הקהילה .

המיזם החשוב הזה הוקם על ידי אנשים בעלי ראייה שיקומית –כלכלית .

אנשים שהבינו שצריך להחזיר אדם לתפקוד ועשייה .

החזרה לשגרת עבודה היא כלי בבניית חוויה של הצלחה ואמון בזהות ה"אני ".

ואיך עושים את זה ?

צריך ללוות את האדם ולתפור לו את הכסות המתאימה כדי שלא ימעד ולא ייפול

ואם ייפול , להיות שם כדי להדריך אותו בעין אוהבת , במילה טובה ובהרבה חום ואהבה


 
                                                                הילה כהן בבגדי הבוידעם .


לשם התחקות אחר הדרך ,

נפגשתי עם הרב גיא אביהוד העומד בראש המיזם ,אותו התחיל ליזום לפני תשע שנים.

ומקביל , גם יצרנו הפקת אופנה עם העובדים והבגדים של הבוידעם .


ריאיון

גיא, מה מביא אותך בסיפורך האישי למיזם כזה?

"נולדתי בארץ , קפצתי כיתה בכיתה ב' ואחר כך , בהיותי בן 12, עברנו לארצות הברית

שם הייתי ישראלי בין אמריקאים.  בהמשך, חזרתי ארצה והייתי אמריקאי בן ישראלים,

כלומר תמיד הייתי יוצא דופן ולא לגמרי שייך ...

לאבי היה עסק של בתי אבות בארצות הברית . אלה אנשים שמרגישים שהשליכו אותם...

שם שורש העשייה שלי –התחברתי אליהם ונהגתי לשבת ולשוחח אתם.

חזרתי לישראל והייתי קצין בצבא ,הייתי מ"מ של טירונים כלל צהליים, שהתמודדו

עם קשיים רבים .

אני מרגיש שאני מגשים העשייה שהיא שליחות, לצד הבנה בפן העסקי שלמדתי מאבא. "

 


הילה כהן בבגדים של הבוידעם


מהו התהליך אותו אתם עושים עם החברה המשוקמים על מנת להעצים את הכוחות שלהם ?

"אנחנו עובדים בצמידות עם משרד הבריאות . הם גם מפקחים ומלווים אותנו בתהליכי הצמיחה .

יש ליווי של בניית המסגרת בצורה שתהיה מיטבית ותאפשר עצמאות .

החנות הראשונה של הבוידעם התחילה כתוכנית פיילוט והוכיחה את עצמה ."




'לראות את האנשים השקופים '-מה דעתך על הביטוי הזה ? האם מחלת נפש היא מחלה שקופה ?

"לטעמי,מחלת נפש היא המחלה הכי שקופה שיש.לא רואים את הסערה שבפנים .

אדם מסגל לעצמו חזות  נורמטיבית ובתוכו הלבה בוערת..

במחלה שקופה -אני יכול להדחיק ,"אני בריא".

לכן הרבה אנשים שמתמודדים עם משבר נפשי לא פונים לעזרה מקצועית

והסביבה משדרת להם :תהיה חזק ! קח את עצמך בידיים !

לצערי , למרות ההתפתחות בתחום הפרמקולוגיה  והשיפור בעולם התרופות,

החברה עדיין חיה בסטיגמה אודות מחלות נפש ולכן נוצר הצורך להדחיק ולהימנע מטיפול הולם.

רבים האנשים שלא מקבלים טיפול וחיים בסבל בלתי נסבל .

(הלוא זאת לא רגל שבורה, מצב בו ברור, שצריך להגיע לאורתופד (.

אנחנו עובדים על תהליך אותו אני מכנה "ניהול המחלה " -אצלנו המשוקמים לומדים

לנהל את המחלה והמחלה אינה מנהלת אותם .זאת בניית זהות המקבלת את הסיטואציה ולומדת

לקחת עליה אחריות" .



הילה כהן בכובע של הבוידעם וג'קט של COCO

מהי התוכנית העסקית שלכם עבור אדם הנכנס לתוכנית ?

"ברגע שאנשים נכנסים אלינו ,מתחיל לפעול מעין שעון חול ,הם יכולים להיות בתוכנית עד שנה .

ולכן אנחנו בונים אתם את השלבים . זה נמצא כל הזמן בתודעה .

הבוידעם -זהו מקום מעבר . המטרה ליצור מקום שמדמה מאד את ההתנהלות בשוק החופשי

כדי שאנשים יוכלו ליצור קפיצה בכישורים שלהם ובהתנהלות שלהם בעולם הלא מגונן

המטרה לבנות את הזהות האישית והכלכלית ."


. הילה כהן בג'קט של הבוידעם.

                                                                                                          

איך אתה מגדיר את הבוידעם על ציר עצמאות מול תלות

"אנחנו נמצאים בתפר .

יש מסגרות מאד  מגוננות . אנחנו לא מגוננים . חשוב לנו לחשוף לתנאים האמתיים של

השוק החופשי .המטרה שלנו היא  לבנות עצמאות ויכולת הישרדות בתנאי השוק."



                                            הילה כהן בבגדים של הבוידעם.נעלים-קושקה.צעיף -תמר ברניצקי.


האם הבוידעם הוא עסק רווחי בימים אלו ? מהי התוכנית העסקית שלכם ?

(נ.א. -גיא משתף אותי שחלק מכוחה הרב של עמותת הבוידעם הוא הפן העסקי)

"התוכנית העסקית של המיזם מאפשרת לחנות שרק נפתחת לתפקד במשך תשעה חודשים,

בתמיכה של כספי תרומות . תכנית כזאת מאפשרת גמישות טיפולית והשקעה בבניית הכוחות של הצוות.

לדוגמה -באחד הימים הצוות כולו לא הגיע,  כל אחת מסיבותיה לא יכלה ל" אסוף " את עצמה

ולהגיע לעבודה .

באותו יום חנות הבוידעם הייתה סגורה .

שוחחתי עם הבנות ואמרתי להן : החנות וההפעלה שלה היא באחריותכם והיא שלכן .

(יכולתי להפעיל צוות חלופי אבל אז לא הייתי בונה כוחות של עצמאות (

מבחינה עסקית הפסדתי קרוב ל-800 ש"ח ...והגמישות הזאת התאפשרה לי תודות לתכנית העסקית שלי.


                                                                                        הילה בג'קט של הבוידעם.נעלים -קושקה  שמלה -COCO.

מהם מקורות המימון שלכם ?

התוכנית העסקית בנויה על גיוס כספים ראשוני לבניית תשתית של החנות .

אלו הם כספי תרומה אותם איני צריך לגייס בהמשך החנות במשך תשעה חודשים מתפקדת מכספי תרומות

ואחרי תשעה חודשים היא אמורה להפוך לרווחית ולעמוד ברשות עצמה .

החנות בתלפיות מתפקדת כיום כחנות רווחית.

הכספים מגויסים מתרומות מכל העולם .אני מגייס כספים בארצות הברית ,באנגליה ,באוסטרליה בקרב

הקהילות היהודיות ..



וכעת להפקת האופנה המרגשת שזכינו לקיים ב'בוידעם'


...... אורנה במעיל של הבוידעם וצעיף של תמר ברניצקי .

במהלך ההפקה נכנסת לחנות רמה.  יש לה הופעה ואישיות מאד מיוחדת.

בהמשך, אני לומדת מפיה כי  

הייתה במספר מסגרות מאד מגוננות ,

אבל עד לפני שנה היא לא הצליחה למצוא בתוכה את הכוחות ולמקד את עצמה.

במקום מגונן מידי היא לא יכלה למצוא את עצמה ולהביא את האישיות החזקה והצבעונית

שלה לידי ביטוי . בבוידעם היא הפכה לדמות מכילה עבור שאר הבנות

והכוחות שלה באו לידי ביטוי .



רמה  מעודדת אותי  במהלך האיפור אבל החלק המרגש ביותר הוא השיח שנוצר בינה לבין ניצן (שם בדוי )

לאחר שניצן עברה תחת שרביטה של אסנת, המאפרת המדהימה שלנו :

ניצן:   "ואו מה בעלי יעשה לי ?"

רמה :   " הוא יוסיף לך בכתובה !  "

רמה מעודדת , היא עוזרת לי לבחור בגדים מתאימים לניצן וכל הזמן נותנת

משוב של אהבה והכלה .

עבורי זאת חוויה מאד חזקה .אני רואה את הדינמיקה העוצמתית המתקיימת

בעולם הבגדים . עולם בו אתה לומד שיש בך כוח ואינך שקוף. יש לך נראות .

                                                                                נעמי במעיל של COCO..נעלים -קושקה.

בימים אלו נפתחת חנות חדשה של מיזם הבוידעם

במרכז העיר בכיכר ציון.

אני מזמינה אתכם חברותי הפאשינסטיות לתרום בגדים ולהיות שותפים למיזם כל כך מרגש,  

לבוא לקנות  בחנויות הבוידעם

וליהנות כדרך שאנחנו נהנו והתרגשנו במהלך ההפקה.


ופה המקום להודות לכל השותפים שלי בהפקה שאלמלא הם לא הייתה ההפקה יוצאת לדרך!

לבגדים שקיבלתי מCOCO -סונדרה סונדרוסי

נעלים קושקה -שלום דדון.

צעיפים -תמר ברניצקי .

למאפרת שלי -אסנת הררי

לצלמת -יהודית הרפז.

לדוגמנית -הילה כהן.

וכמובן לאנשי הצללים שעזרו,סייעו תמכו ושמרו על המורל מאחורי הקלעים ֱ





26 תגובות
תרפיה בצילום -גל חרמוני
20/12/2015 13:04
נעמי איצקוביץ
גל חרמוני, בדי מרפא, פוטותרפיה, שרי בן ארו



"התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן"?  שאלה אליס
"זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע  " אמר החתול.
"לא אכפת לי כל כך לאן  " אמרה אליס.
"אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי"   אמר החתול.
"בתנאי שאגיע לאנשהו"   הוסיפה אליס כהסבר
"בטוח שתגיעי"   אמר החתול,"אם רק תתמידי בהליכה".
(אליס בארץ הפלאות בתרגומה של רינה לטווין)

מרילין מונרו                                                   צילום אנני ליבוביץ.
 
הבלוג "בדי מרפא" מוקדש לפן התרפויטי של עולם הצבעים והמראות .
כאשר פגשתי סרטן התחלתי לעסוק בנושא של ריפוי דרך צבעים והשפעתם על חיינו .
שאלתי באיזה אופן ניתן לרפא עצמנו וליצור הילינג דרך אומנות , צילום ,משחק ,שירה תיאטרון בובות...
לכך שעולם הצילום הוא כלי מאד מהיר ונגיש להגיע לאנשים ולבטא מסרים לא מילוליים.

                                                    צילום אנני ליבוביץ

בפוסט הזה בחרתי להתחקות אחרי הפן התרפויטי של אימוץ הטכנולוגיה  בשימוש העולם הטיפולי.

בעולם של מילים אפשר לבחור דרך .
בעולם של מראות הדרך לעיתים חכמה מן ההולכים בה.
צילום הוא כלי חשוב לחשוף את עולם המראות ובשנים האחרונות, עם התפתחות הטכנולוגיה והסמארטפון 

לא רק שהצילום נעשה נגיש יותר, הוא גם משמש בערוצים נוספים ומפתיעים למשל ככלי טיפולי.
עצם ההתבוננות בתוך מסגרת הפריים דרך העדשה מאפשרת מבט אחר, חומל . היופי הוא בלידתה של חמלה ואמפתיה למה שנגלה בתוך המסגרת, למושא הצילום,  גם כאשר מושאי הצילום אינם נתפסים  כשלמות מודל היופי.
על כגון אלה נפגשתי לשיחה עם גל חרמוני.
     יאנה קלמן                                                                       צילום -גל חרמוני.


גל , בוגר לימודי צילום ב”מכללת הדסה” בירושלים ובעל סטודיו לצילום פורטרטים ואופנה,  מצלם לעיתון "לאשה"  ובוגר המסלול לפוטו תרפיה  בביה"ס "מוסררה" בירושלים.
 (גילוי נאות -זכיתי וגל הוא תלמיד שלי לשעבר מתיכון בן צבי ,קריית אונו).
   ליאור דיין                                                                             צילום-גל חרמוני

בעבודתך כצלם מה מעניין אותך ? 

"כאשר אני מצלם אנשים אני מסוגל לזהות ולחוות יחד עם המצולמים את חווית הרעד מהצילום, בתחילת הדרך.
חשוב לי ליצור חוויה של אמון אני רוצה להעביר את הפורטרט הפנימי דרך הצילום 
ולשם כך אני מדריך אותם - איך לשבת מולי, מהו הצד היפה יותר שלהם, 
ובוחן איתם מה חשוב להם שיבוא לידי ביטוי בתוצאה הסופית.
לעיתים אני מצלם אנשים שעברו שינוי ותהליך  פיזי- מנטלי ובעקבות הצילום הם רואים את התהליך שעברו, את השינוי החזותי.
הצילום מאפשר להם התבוננות בכל התהליך. לטעמי זוהי התבוננות פנימית."

שרי בן ארויה                                                                                                   צילום -גל חרמוני


מה יחסך למושג היפה בעולם האופנה ?

"מושג היפה עבר שינויים גדולים בעולם האופנה הגלובלי. 
כיום יש מקום לדוגמניות שיופיין יוצא דופן ולא פרופורציונלי בשונה מהגדרות היופי המקובלות, למשל יעל רייך הישראלית שהצליחה בארץ ובחו"ל, ונעם פרוסט.
לא מקדשים את הסימטריה וההרמוניה אלא להפך יש מקום לרווח בשיניים ,לחוסר מושלמות.
הדוגמה החזקה ביותר היא הדוגמנית של המותג DESIGUAL”    ".
גם כצלם אופנה תמיד עניין אותי איך  אני מעביר אופנה כפורטרט של בגד.
כלומר מה הבגד משדר ואיך הדוגמנית מצליחה ל"החזיק אותו ". 

אלונה פרנקל                                                                              צילום -גל פרנקל

בשלב מסוים בקריירה שלי כצלם, הרגשתי שיש בי רצון להתקדם ולקחת את הצילום צעד קדימה, ולשלב אותו עם צורך ורצון לשילוב בטיפול באנשים. בשלב הזה התוודעתי לתחום הפוטו תרפיה."
"את המושג פוטותרפיה טבעה לראשונה ד"ר ג'ודי ויזר בשנת 1975. ויזר פסיכולוגית קנדית כתבה מאמר ובו העמידה את הטיעון "כי צילומים הם עקבות של התודעה שלנו וכל צילום שאדם מצלם (בין אם הוא נראה בו ובין אם לא) הוא סוג של דיוקן עצמי".
(אסַפה אלימלך פלד, פוטו-נפש 2013.  נ.א)
אברי גלעד                                                                                         צילום -גל חרמוני
ספר לי על ההתנסות שלך בפוטו ותרפיה .

"את עבודת הפרקטיקום שלי עשיתי בבית החולים לפגועי נפש באברבנאל, במחלקת אשפוז יום, מבוגרים.
העבודה מתחלקת לשניים -  לעבודה פרטנית ולעבודה בקבוצות.
את הטיפול הקבוצתי אני פותח בשיחה ראשונית על נושא שמעסיק את המשתתפים ואחר כך אנחנו מעבדים 
אותו באמצעות מעין סדנה. בחדר ישנם חומרי יצירה :צבעים ,פלסטלינה ,מספריים ,דבק,
וכל אחד יכול לקחת תמונה מתוך מאגר התמונות או תמונה שצילם: לחתוך, לגזור, 
או לקרוע ולצבוע אותה.  הכול נגיש ונמצא בחדר.
כל פעולה כזו יוצרת חיבור של המטופל לנושא, ואמירה אישית שלו.
כחלק מהאחריות שלי כמטפל חשוב מאוד לאסוף אותם ולסכם את המפגש, כדי לא להשאיר אותם מוצפים ומפורקים בשל הרגשות שעולים במהלך העבודה על התמונות.  

                                        צילום -יובל דורון

לאחר שסיימתי את עבודתי על פרויקט הגמר שלי    " פחד מוות   ", 
יכולתי לראות יחסי גומלין והשפעה שהייתה למטופל משמעותי, איתו עבדתי  בטיפול פרטני במהלך השנה
בעבודה שמהותה שילובן של מדיות שונות: כתיבה, צילום סטילס, צילום ווידאו ומוזיקה.

בעבודתי כמטפל בצילום, אני מודע לכוחו של הדימוי הוויזואלי בשיקוף  פחדים וקונפליקטים פנימיים. 
 ההתנסות האישית שחוויתי במהלך עבודת הגמר של לימודי ה  "פוטותרפיה  ", היוותה עבורי תהליך של אנליזה עצמית דרכה חוויתי השלמה וסגירת מעגלי התמודדות עם נושאים  לא פתורים מאז הילדות. 
גל ואימא                                                                                                       צילום גל חרמוני
            תודה גל על ההתמסרות ועבודת הנמלים שהושקעה בכתבה
25 תגובות
« הקודם 1 2 3 הבא »