עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

הלכתי ל"שנקר" ללמוד "סטיילינג אישי",
וזאת על מנת ללוות נשים ש"פגשו בסרטן השד",
ומצאו את עצמן עם הקושי הנשי כאשר הגוף לא נראה כפי שהיה.
וכל אשה שרוצה לאהוב את עצמה ולהיראות במיטבה.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
סטיילינג  (7)
אופנה  (2)
נעמי איצקוביץ  (2)
סרטן  (2)
אביאלה ששון  (1)
אביחי קמחי  (1)
אדום  (1)
אומן  (1)
אורה סומא.  (1)
אורנה שאול  (1)
אלה קארי  (1)
אלינור עאמר  (1)
אמ  (1)
אסנת הררי  (1)
אש היצירה הפנימית  (1)
בדי מרפא  (1)
בילבי  (1)
בלט  (1)
בצלאל  (1)
גוליס  (1)
גל חרמוני  (1)
דבורית שרגל  (1)
דורון רבינוביץ  (1)
דנה כהן  (1)
דרוזית  (1)
הביודעם  (1)
הילה גוולי  (1)
הישרדות.  (1)
הפקת אפנה  (1)
הקורל  (1)
השראה  (1)
זיכרון  (1)
חותם חיים  (1)
חזון  (1)
טלי קושניר  (1)
יהודית הרפ  (1)
יום השואה.  (1)
יעל גולדמן  (1)
כותבת במקל של כורכום  (1)
כתום  (1)
לורנס לה-שאן  (1)
לפגוש סרטן  (1)
מיכל קולט -ארבל.סרטן שד  (1)
סטיילינג.תשוקה  (1)
סטייליסטית  (1)
פוטותרפיה  (1)
פול פוארה  (1)
פקטורי 54  (1)
פרידה קאלו  (1)
צהוב  (1)
צילה זן בר צור  (1)
צרלי צפלין  (1)
קוקו שאנל  (1)
קושקה  (1)
קיימות  (1)
קירה דורון  (1)
קנדינסקי  (1)
רבקין -בריק  (1)
רוזה סיינסקי  (1)
ריפוי רוחני  (1)
רקמה תימנית  (1)
שופוני  (1)
שיר משעל  (1)
שנקר  (1)
שנקר.  (1)
שרי בן ארו  (1)
תשוקה  (1)
ארכיון
אדום-אדם-אישה
מספרת הסיפורים
06/07/2017 15:26
נעמי איצקוביץ
צילה זן בר צור, כותבת במקל של כורכום
מספרת סיפורים



"נה (לא)" סבא מתעקש .מה את רואה ?"אני מתחילה לאבד את הסבלנות ומספרת לסבא 
את כל הדמויות שעפים עלי באותו רגע..."סבא התרנגול של סלומי ברח ועכשיו הוא רוקד
על הסביונים וגשם של אורז נופל לו על הראש"
סבא שותק לרגע ואז אומר :"עכשיו את רואה! "
(הקטע מובא מתוך ספרה של צילה זן בר צור "כותבת במקל של כורכום) 

סילה יקרה ,בחוויה שלי ,את על כל מגוון העיסוקים שלך, מטפלת ומרפאה 
וסבך הוא ההשראה שלך.
ילדה בת 13 מגיעה לבית סבא וסבתא




תתארי לי את עולמך ,מה החיבור בין בית סבך וסבתך האפגנים להיותך נערה ישראלית  דרש ממך (לימוד שפת הדרי..ומה קרה בעולמך הרוחני ) ?

הכניסה למרחב של סבי וסבתי  הצריכה  ממני שפה תקשורתית (שפת הדָרִי) ושפה סמלית. להבין אידיומים תרבותיים, לדעת לפענח צפנים של מוסר והתנהגות ודרך ארץ. להסכים לחוות ריטואלים שקשורים במעברים, כמו טקס ה'נזיד האדום' לאחר קבלת הווסת, וטקסים שקשורים באוכל ובהזנה רוחנית.




 החיים עם עולם כל כך אחר \אפגני לצד העולם הישראלי שלך איך יצרת שילוב בין החלקים ?
יש מתח מאוד גדול בין החיים במרחב הארץ ישראלי (לדידי, מרחב מולד. לסבי וסבתי, מרחב מהגר) לבין החיים באפגאניסטן.
תפישת הנשיות על ציר החיים היא שונה.
נולדתי לבית שהיה טבעוני, אימץ פילוסופיית חיים השונה מהמרחב האפגאני. החירות הייתה שונה. חופש הבחירה. ההיצע.
הייתה התמודדות מאתגרת מאוד.
בחלק מן הסיטואציות בבית סבתי, מאסתי ובעטתי בכל מה שייצג את העולם הישן. רציתי להיות 'כמו כולם' ולא תחת החותם של גלות וזרות.
יצירת השילוב הייתה מאוחרת יותר בתודעה שלי. רק משנעשיתי אם, יכולתי לראות בתקופת החיים אצל סבי וסבתי משאב של זהות ועומק וחכמת חיים.
הפתגמים שפותגמו בעבורי בשפת הדרי הפכו לאוצרות, לפורמולות תרבותיות שעד היום אני משתמשת בהם.
הריטואלים הזרים והרחוקים הפכו להיות משאב בסדנאות שלי היום. כמו טקסי 'הנזיד האדום' לנערה מתבגרת וטקסי ה'נזיד הלבן', לאישה בשלב המנופאוזה.
        הציור :האומן האיראני Hoosein Behzed
                    בהשראת המיניאטורות הפרסיות.



מה למדת בשנים האלו אודות העוצמה הנשית ?
נכון לומר שלמדתי בדיעבד. רק בבגרותי יכולתי להבין את השפה הסמלית הנשית ואת העוצמה הנשית של התכנסויות בירח מלא – בהן כל אישה הביאה מנחה למעגל הנשי: פתגם, תובנה רוחנית, דרך, שיר, יצירת מנדלת הפרח המכונה 'גול', תמציות בושם, מאכל ועוד מתנות.
בטקס זבד הבת, לכל תינוקת הייתה מלווה רוחנית שליוותה אותה במשך חייה. לכל אישה היה עוגן בלבה של האישה החונכת.
בשלב המנופאוזה הייתה הייתה עוברת את טקס 'הנזיד הלבן' – בטקס היא הייתה מכונה סָר-גוֹזַשת – האישה החכמה ובעלת הניסיון. היא הייתה מוכתרת לתפקיד כהונתי בקהילה. כמו, מיילדת, רוקחת, מרפאה, יועצת רוחנית, בלנית, רוחצת מתים, מספרת סיפורים. למעשה נשים אלו היו המנהיגות של הקהילה.
אישה בשלב המנופאוזה הייתה מתאמנת להתמיר את רחמה מאיבר של הולדה לאיבר של חלימה וריפוי. הרחם לא סיים את תפקידו בתום הפריון אלא הפך להיות 'תיק רפואה'.



                         קמע פיריון מסבתא של צילה.

ספרי מעט על הטיול העצמאי שלך בהרי נפאל.
את המסע לנפאל עשיתי באופן עצמאי – חודשיים של הליכה פנימה אל הנפש תוך מדיטציה על הפסגות הלבנות של רכס אנאפורנה. התמודדות עם פחדים, עם זיכרונות, עם כאבי הגדילה של שנות הנעורים, עם משאלות וכמיהה לאהבה.
שם פגשתי את אהבת חיי. ברחובות קטמנדו.


                    צילה במסעה בהרי אנאפורנה.


המחקר שלך נמשך 15 שנה ,היכן הוא התנהל ? כמה זמן ליווית את הנשים ?
עבודת השדה למחקר שלי נעשתה ברובה בארץ בקרב נשים יהודיות יוצאות אפגאניסטן בישראל. במוקד המחקר הייתה תפישת הנשיות של הנשים דרך היבטים פולקלוריים. 
ישנם  ארבעה אשכולות פולקלוריים:
1. ההיגוד הנשי – נשים כמספרות סיפורים.
פתגמים ופיענוחם.
קינות, שירי ערש, שירי אהבה, שוררות נשית.
2. טקסי מעבר: טקסי לידה, חניכה, נישואין, מוות.
וביניהם, טקסים ייחודיים לנשים האפגאניות.

3. תרבות האוכל – הלחם כסמל מפתח.
4. מרחבים טרנספורמטיביים: מטבח, חמאם-בית מרחץ ומקווה.


האם סיפורי הנשים אודות עברן חיזקו בהן את הכוח להכיל את מסע חייהן ונתנו להן שלמות פנימית גדולה יותר לקבל את מסען בחיים?

מתוך המחקר שלי היו קואליציות נשיות בקהילה האפגאנית שהקנו לנשים כוח. חלק אינטגראלי מהאימון היה "לקבל את הגורל" ולהרבות טוב וחסד בעולם הזה.
הנשים תפשו את עצמן כעורכות 'תיקון' בגלגול הזה ועל כן הן סברו שיש לקבל עליהן את כל אשר החיים מזמנים להן.
הנשים הרבו לשתף אודות חייהן באופנים היגודיים שונים, לספר סיפור, לקונן על החיים, מה שהעניק להן קתרזיס.

יש בך הכלה אימהית מאד גדולה. האם זה חלק מהתהליך של המפגש עם עולמות רחבים ונושאי הסיפור, האם זאת חמלת החסד שקיבלת מסבך והאבוקה שאת נושאת ?

אני  חשה שזה מיכל שצריך להרחיב אותו עוד ועוד.
אולי יכולה לומר לזכותו של סבי שאימן אותי בהקשבה.

האם סיפור ויצירת מעגל נשית היא השליחות שלך ? מה גילית במשך השנים שאת מקיימת את מעגל הנשים ובו את מספרת את סיפור הנשים האפגניות?

מרגישה שזה החיבור שלי לשורשים שמעניק לי משמעות.
מעגלי נשים בהם אני מספרת על הנשים האפגאניות מקנה לי, מעבר לפן האנתרופולוגי, כר לנפש שלי. חיבור. חיבור של הנשים לנראטיב שלהן. לכוחות הריפוי.


                  ספר ירושה של צילה מסבתא

האם בעידן המודרני אנחנו  מחוברות לשורשים שלנו ?  האם אנחנו  מזהות את הציפור והדבורה בחיינו ?

יותר ויותר אני מגלה את הכמיהה שלנו לזהות. לחיבור אל האימהות הקדומות, אל ארכיטיפ ה'אם הגדולה'. אנחנו מבקשות להבין את סיפור חיינו. לרפא מקומות פצועים. לחלום ולהחלים.
יותר ויותר אנחנו יוצאות למסעות פנימיים ואכן מזהות את הציפור והדבורה בחיינו. בכל פעם רובד נוסף מתפענח. בכל פעם אנחנו לומדות ומעמיקות בשפת הציפורים ויוצרות את דבש המשמעות לחיינו.   



        הציור -האמן האיראני -Hoosen Behzed
                       בהשראת המינאטורות הפרסיות.


אז מי הן הציפור והדבורה בחיינו?
אני מזמינה אתכם קוראי לקרוא בספרה של סילה ג'ון
"כותבת במקל של כורכום"
צילה זן בר צור היא משוררת הפוגשת את החמלה והאהבה בכל מה שסובב אותנו.
אין חציצה בין עולם הטכע לבני האדם,בכולם נתן הבורא נשמה .
ומתקיים קשר של למידה ,הזנה ונוכחות. הדבורה והציפור מתקיימות גם כחלק מהטבע
וגם במעמד סמלי המאפשר לקורא להתבונן במסע חייו דרך מסע בעלי החיים בטבע.
, ...

כֹּה אָמְרָה זָאר לשוּסְתֶּרָא:

הִנְנִי
 בְּכָל הַגִּלְגּוּלִים שֶׁהָיִיתִי;
שַׁפִּירִית, 
גֶּשֶׁם, 
הַר, 
גַּעְגּוּעַ,
סֵפֶר, 
אִשָּׁה מְאֹהֶבֶת בַּסְּתָו.

עְרֹמָה בָּאתִי אֵלֶיךָ,
לְלֹא הַתְחָלָה וּלְלֹא סוֹף.
 ***

מתוך: כֹּה אָמְרָה זָאר לשוּסְתֶּרָא - פְּסוּקֵי דֶּרֶךְ -צילה זן בר צור.


            הציור בהשראת האמן הפרסי Hoosen Behzad
                בהשראת המינאטורות הפרסיות
16 תגובות
חשבתי כתום
22/07/2013 17:24
נעמי איצקוביץ
בילבי, חזון, השראה, כתום


"כן, יקירי אני חושבת צבעים ומריחה מילים" 


חשבתי כתום ומיד בדמיוני ראיתי את גיבורת ילדותי


"בילבי בת גרב"


"שיערה היה בצבע  גזר והוא היה קלוע בשתי צמות נוקשות שהזדקרו לצדדים...השמלה שלה הייתה משונה


 למדי... היא הייתה אמורה להיות כחולה אבל הבד הכחול לא הספיק.

 

לכן בילבי הוסיפה ותפרה פיסות בד-אדומות קטנות פה ושם את הרגליים

 

כיסה זוג גרביים האחד חום והשני שחור  " (אינטגריד לינגרדין .בילבי).


אכן ילדה יוצאת דופן המוזה שלי


האם לדעתכם בילבי מתלבשת בסטייל?


ולמה זה בחרתי להתחבר לילדה כל כך לא טיפוסית?


בילבי היא אייקון של ילדה מיוחדת, שמחה, בעלת מעוף, יוצאת דופן פיזית ומנטלית.





דמותה יוצרת אצלי הדהוד פנימי  להשראה שהעניק לי ד"ר ברני סיגל


 בספרו "אהבה, רפואה וניסים". ד"ר סיגל רופא יוצא דופן, 

 

המחבק את מטופליו ומביא אותם לידי אמונה ביכולת שלהם להבריא את עצמם. 



ד"ר סיגל מאפשר למטופלים שלו לצייר את מחלתם

 

ובעזרת הצבעים הוא מוצא דרך אל עולמם הפנימי.


הפרופיל שלו למבריאים מסרטן: אנשים המעזים  להיות יוצאי דופן,


 לחיות מתוך אמת פנימית, לחפש ולמצוא אהבה.


 

עברי סלע לבבי

 


וזהו החיבור שלי לסטייל,לכתום ולבילבי כתומת השער


הכתום של השמש,התפוזים והדלועים


הוא צבע המבטא אושרו שמחה


הוא צבע שיש בו תעוזה, יוזמה, זרימה פנימית  המאפשרת מסע  לגילוי עצמי


מסע לגילוי והתמרה של מי שאנחנו. זהו  צבע המחבר אותנו ליצריות וליצירתיות.


 


המוזה שלי בילבי לוקחת את הקלפים הקשים בחייה (אבדן אם)


והופכת את הקושי לעצמה ,שעוזרת לה ללכת לנתיב של עצמאות- כך גם אני לוקחת את ההתנסות הלא


 פשוטה של התמודדות במחלת הסרטן  והופכת אותה לכלי


לעזור לאחרים שעברו את מה שעברתי


זה החזון הכתום שלי !

 

שמלה ביבוא אישי של סיגלית וונש 

 

29 תגובות
תמונה כחותם חיים
23/04/2017 11:19
נעמי איצקוביץ
חותם חיים, זיכרון, יום השואה.


לְדַבֵּר עִם פּוֹלָנִים   דן ספרי.

 

רוֹצֶה

לוֹמַר לָהֶם

כְּשֶׁאֲנִי פּוֹגֵשׁ אוֹתָם בָּרְחוֹב

מַשֶּׁהוּ בְּיִידִישׁ

שְׁבוּרָה

מְקַרְטַעַת

שֶׁהוֹרִישׁוּ לִי הוֹרַי

אוּלַי

הָיוּ נִזְכָּרִים

מִי אֲנִי בֶּאֱמֶת

וּמִתְפַּלְּאִים כֵּיצַד יָצָאתִי

כְּמוֹ רוּחַ מֵהָאֲדָמָה

מֵהַקְּבָרִים

שֶׁל בָּתֵּי הַקְּבָרוֹת הַהֲרוּסִים.

אֲבָל לָרֹב אֲנִי

מִתְחַזֶּה לְאִלֵּם

וְעוֹשֶׂה תְּנוּעוֹת מְשֻׁנּוֹת

בַּיָּדַיִם

זֶה תָּמִיד הָיָה כָּךְ:

הֵם חֵרְשִׁים וַאֲנַחְנוּ אִלְּמִים.

 

בהפלגה בעולם הזיכרונות , בעולם בגרותי ,שנים ארוכות הייתי כאילמת.

לא נהוג היה לדבר במילים על השואה

אבל דיברו במבטים, בטעמים, בפחדים.

בילדותי הכול היה אחר.

הייתי ילדה סקרנית ונהגתי לשאול שאלות.

רציתי לדעת כל פיסת מידע וכך לשמר את הזיכרון.

בכל משפחה של דור שני היה ילד אחד שבחר להיות נר ההולך וזוכר לפני מחנה השכחה.

וכך סיפרה לי אימי

 

"לאבי היה דוד ברוך.

דוד ברוך לא היה דוד במובן הרגיל.

האיש האופטימי הזה שעבר את השואה ואיבד את כל משפחתו ,פרט לאחיו.

החליט, כאשר עלה ארצה, ליצור לעצמו משפחה מורחבת.

לטעמו , כל אדם  ששם משפחתו איצקוביץ והוא ממוצא פולני הרי הוא שאר בשרו

(איצקוביץ ,לרוב הוא שם משפחה רומני כך טען ).

וכך מצא את אבי ואימץ אותו ללבו .

לאבי לא הייתה משפחה כלל והוא שמח בדוד ברוך."

בניו מספרים כי פעם בשבוע היה דוד ברוך לוקח את התיק החום שלו

מניח בתוכו כריכים עטופים בנייר פרגמנט בתוך שקית ניילון.

בכריכים היו ביצים ,עגבנייה ומלפפון. וביום הזה, המיוחד, היה עולה לאוטובוס ועושה דרכו

למשפחה שאימץ לו. כל פעם נסע לקרוב אחר.

והטיולים למשפחה שאימץ נתנו לו כוחות ושמחת חיים.

אני סקרנית לדעת האם במשפחות אחרות של דור שני ישנו סיפור דומה ?

סיפור של אימוץ משפחה וחיבור מחדש?

החלטה מודעת ליצור ריפוי ושותפות גורל במקום הכאוב של האבדן והשבר שנוצר.

 

                                           צילם יובל דורון.

ועל עצמה סיפרה לי אימי

למרות שבתחילת המלחמה הייתה בת 12

הדבר שאימץ את כוחה הייתה האמונה שאחיה יעקוב נשאר בחיים.

באחד ממחנות העבודה (דכאו ) היא נדרשה להתפשט ולהישאר רק בנעליים "ולהיפטר "  מכל תמונות המשפחה.

אימי לקחה את תמונת אחיה ועמדה על התמונה בתוך הנעלים.

זאת התמונה היחידה שנותרה לה ממשפחתה.

האומץ והאמונה כי עליה לשמור את תמונת אחיה ישמור על אחיה בחיים, כך האמינה כל ימי המלחמה.

בסופה הם יתאחדו.

מכאן שאבה גם את כוחה, את חירותה ואמונתה כי תחייה.

זהו מעשה מכונן שיש בו אמונה רבה והוא מעיד על אומץ והקרבה כלפי אנשים אהובים.

המעשה הזה הוא עבורי אוצר שנשמר בתיבת הזיכרונות שלי.

 

לקראת סוף המלחמה אימי נהגה לספר על הנדודים בשלג ועל הרעב.

בתוך קבוצת היהודים הייתה התארגנות כזאת שמידי פעם היו האחרונים

בורחים לעבר החוות הגרמניות ושם מקבלים מזון.

באחת החוות אימי פגשה גרמניה שבנה היה נאצי והיא הגישה מזון ליהודים שדפקו על דלתה.

שנים חזר הסיפור הזה על האם הבוכה על בנה. האם שאינה מבינה אותו ואינה יודעת

איך ממנה נוצר והיה בן לא אנוש.

גם הסיפור הזה היה נר לרגלי – המורכבות באדם. מורכבות הבחירה.

האחד בחר להרוג והשני בחר בחמלה.

 


                                                                צילם יובל דורון.         


לכל אדם יש טביעת אצבע משלו

"האנשים היפים ביותר שהכרנו הם אלה שידעו תבוסה, ידעו סבל,ידעו מאבק, ידעו הפסד ומצאו את דרכם מחוץ למעמקים. לאנשים אלה יש הערכה, רגישות והבנה על החיים הממלאים אותם בחמלה, בעדינות ובדאגה עמוקה ואוהבת. אנשים יפים אינם פשוט קורים." אליזבת קובלר-רוס

 

סיפורה של אימי הוא חותם הזיכרון שהותירה לנו. 

 

25 תגובות
דנה כהן -התשוקה ביצירת 'יש מאין '
21/04/2016 19:47
נעמי איצקוביץ
דנה כהן, קיימות, נעמי איצקוביץ, שנקר.

 

 

 


 "כהן יצרה קולקציה צבעונית עשירה ומרהיבה מחומרים זולים ופשוטים

ובכך העניקה חיים חדשים לסוודרים משומשים שנועדו לגריסה ולשימוש

צנוע כסחבות ומטליות" כך נימקו המבקרים את הזכייה של דנה כהן, בוגרת שנקר זה מקרוב

וזוכת פרס פיני לייטרסדורף, שהציגה בעבודת הגמר שלה קולקציה מרהיבה וייחודית, 

הן מהבחינה החזותית והן בבחירתה להשתמש בחומרים קיימים ובמיחזור, בראי תפישת הקיימות

ההולכת ותופסת תאוצה בעולם.

 

וכאשר תמה עונת הפסטיבלים ודנה חזרה ליצור, נפגשנו דנה ואני

לראות כיצד איפשר לה הפרס ללכת בעקבות החלום שלה אודות קיימות

אך תחילה רציתי להיפגש איתה ולהכיר את הסיפור שלה :


 


האם יש מישהו נוסף במשפחתך שעוסק ביצירה /אמנות / עיצוב ?

כיצד התקבלה היצירה שלך בקרב המשפחה ?


"אני באה מבית שעוסק בחומר.

אימא בעלת עסק לשיש.,אבא חקלאי, אחותי הגדולה מעצבת גרפית והאח גיאופיזקאי .

 יש מקום לאומנות בבית ממנו באתי.ובמשפחה המורחבת עסקו בטקסטיל, 

למשפחתו של סבי הייתה נגיעה לטקסטיל ולבדים.

מגיל מאד צעיר בחרתי ללמוד תפירה ובתיכון כבר לבשתי את הבגדים שלי.

בתפירה ובעיצוב הבגד אני מוצאת את המקום שלי לביטוי אישי."


 


הבחירה שלך ללמוד  בשנקר הייתה בחירה ספונטנית או חלום ילדות שהתגשם ?


"ביום האחרון להרשמה בשנקר החלטתי להירשם בעצת ידיד... אבל מגיל 18

הייתי חזק בעניין של עיצוב. מכרתי תיקים לפני הצבא

ונהניתי לקבל משוב שהעיצובים שלי טובים ואני טובה בתחום; ועם ההבנה הזאת

התחלתי את לימודי בשנקר."

האם תוכלי להגדיר מהי קיימות בעיניים שלך ?


"קיימות היא דרך חיים.

לדעתי ,זו ראייה של הפוטנציאל הגלום בכל חומר ומקסום שלו .

זוהי דרך ליצירת הזדמנויות חדשות המאפשרות מקוריות וחדשנות מצד אחד .

ודרך המאפשרת שמירה על הטבע מצד שני. לטעמי אין טוב מזה".


כיצד האידאולוגיה של הקיימות מתחברת לעולמך ?

(יד שנייה ,קנייה בזול ,מחזור )


"בשנקר הייתה לי טיפה נגיעה לנושא באמצעות קורס בשם "אוסף פרטי "

אותו העבירה מאיה ארזי .

המטרה הייתה להשתמש בחומרים קיימים וכך מצאתי את עצמי הולכת לשוק הפשפשים

במטרה לחפש חומרים שיתאימו למשימה ,החומרים מפעם, היכולת ליצר משהו שאינו עולה

שמחירו אינו גבוה" (דנה מעידה על עצמה שתמיד חשוב היה לה לא לקנות את הבד הכי יקר. 

הגישה המעשית מאד קרובה אל ליבה מצאה את מקומה אל ליבי ).


 


מה משך אותך לנסוע וללמוד בהולנד ?


חיפשתי דרך להעשיר את עצמי אז החלטתי , בשנה השלישית ללימודי בשנקר, לצאת למסע במקום שאני לא מכירה, 

בהלך רוח אחר, אתיקה שונה וצבעים שונים. הרגשתי שאני מתחילה מאפס.

עלו מספר אפשרויות ובסופו של דבר בחרתי בהולנד,באמסטרדם .ושוב הייתה זאת ההזדמנות האחרונה שהייתה לי."

(זוכרים איך דנה התקבלה לשנקר ).

"הגעתי למקום חדש בו אין לי משפחה וחברים עם אג'נדה מאד מאד שונה מהמוכר לי בשנקר".

 


מהי המיוחדות בחוויה של הלימודים באמסטרדם ?


 "ההולנדים מאד צנועים ,מאד רגישים למושג "קיימות " –הנושא הוא חלק מאד מרכזי

בלימודים .לימדו אותנו לקחת אחריות על היותנו  מעצבים ,אחריות על הסביבה בה אתה חי...

העיצוב הוא סוג של שליחות בתוך המבנה החברתי.

כל קורס שלמדתי בהולנד במהלך חצי שנה – נבחנה בו החשיבה האתית –המוסרית,

באיזה אופן אני יכולה לעשות את העיצובים שלי בחומרים ממוחזרים.

חזרתי מהלימודים בהולנד עם חוויה חיובית,

הרגשתי שיש לי כוח ליצור ולחפש טכניקות חדשות שיאפשרו לי ליישם את האני המאמין שלי ."


 


מה הניע אותך בפרוייקט הגמר שלך? למה כיוונת?


 "הלימודים בהולנד יצרו את המטענים האתים איתם הגעתי לפרויקט הגמר שעשיתי בשנקר.

היה לי חשוב למצוא נישה חיובית בה אוכל לפתח אתה יצירתיות שלי דרך

חומרים קיימים ודרכם אוכל להגיע ליצירה חדשנית ומקורית .

בעבודת הגמר נעזרתי בידע שלי בסריגה ,בהבנה שלי בטקסטיל ,

אדווה ברונר משנקר שמחה לעזור לי .

בחרתי בחלק העליון של הגוף ליצור סריג שכולו חדשו לאט לאט הוא עובר מחדש לישן –המטרה

הייתה להראות את התהליך של המחזור -  הסריגה ישן הופך לבגד חדש..."


 


מה מייחד את העבודה שלך ? מהם התהליכים המיוחדים שעברת בתהליך העבודה ?



הבד החדש והממוחזר הוא יציב. יצרתי מעבר בניהם המרמז על תהליך המחזור בו הסריג הופך לבד חדש.

אותו מעבר גם השפיע על הצלליות של הבגדים: סריג צמוד מתחלף לבד המתרחק מהגוף


 


מה היו ההשפעות על העבודה שלך מתחום האומנות ?


ג'קסון פולוק הוא אמן שאני מעריצה את עבודתו והוא היה ההשראה החזותית שלי ובחירת שילובי

הצבעים למערכות הלבוש הושפעו מציוריו של גקסון פולוק מטכניקת ההתזה והטפטופים שלו .

ראיתי דמיון חזותי בין הטקסטורה של הבדים שיצרתי לצורות של ג'קסון פולוק

והחלטתי שכל מערכת לבוש תסמל צבעוניות של ציוראחר .


 


בנקודה זאת חשתי שעלי לחקור אודות ג'קסון פולוק כדי להבין את תהליכי ההשראה של דנה .

ניכר היה שהתמונות כמו גם הטכניקה הייחודית שלה התזה היוו נקודת מוצא לעבודתה של דנה,

שמעידה על עצמה  שהיא אומנית רב תחומית ,אשר עולם האומנות הפלסטי מאד קרוב לליבה.


חידושיו של פולוק -

פולוק (Paul Jackson Pollock  , 1912-1956 ) עבד בטכניקה חדשה שהדהימה את עולם האמנות. 

הוא הניח על הרצפה בדים ענקיים ועליהם טפטף צבעים תעשייתיים.  

הוא השתמש במכחול באופן שונה ממה שהיה מקובל, כאמצעי להתזת צבע על הבד ולא למריחת הצבע. 

בהמשך גם ויתר על המכחול והתיז את הצבע ישירות על הבד מתוך מיכל צבע מנוקב או דליי צבע. 

כך גם באשר למיקום בד הציור- פולוק הוריד את הבד מכן הציור על הרצפה. הוא עבד על משטחים גדולים, 

כשהוא נע סביבם ועליהם תוך כדי התזת צבע.

השימוש בצבע תעשייתי, שהוא נוזלי יותר , איפשרה את התפשטותו על הבד 

תוך התערבבות של הגוונים השונים שהאמן טפטף על הבד, בטרם הספיקו להתייבש  

והיווצרותן של "שלוליות"צבעים , המשאירות סימנים לדרך שעשה גופו של האמן תוך כדי תנועה מסביב לבד ובתוכו. 

הצבע הנוזל יוצר טפטוף במקצבים שונים ובעוביים שונים וכך נוצרו מעין " קורים" בין שכבות הצבע השונות, 

על פני משטח העבודה כולו.

ואכן, ניתן להבחין בעקבות לערבובי צבעים וקומפוזיציות צבעוניות אלה בבדיה של דנה

 

האם יש פרויקט נוסף בשנקר שעזר לך בהתפתחות ונתן את אותותיו בעבודת הגמר שלך?


קיבלנו פרויקט כלה –ליצור שמלת כלה משנות החמישים

ואני לקחתי את החליפה המחויטת של סבא שלי. 

חליפה עירקית שנתפרה לפי מיטב המסורת האנגלית ששלטה בעירק.

·        לצורך יצירת השמלה חקרתי את החייטות האנגלית 'ביספוק 'Bispoke פרקטיקה מרכזית בחייטות האנגלית המסורתית-

 (פ

 (פ

הי מונח שפירושו אופן ייצור שבו פריט מותאם במיוחד לקונה, ובייחוד ייצור של מלבושים מחויטים לגברים,

כגון חליפות וחולצות,המחייב מדידה והתאמה. זהו מושג מקביל ל-Couture אצל נשים, כלומר אופנת גברים הנעשית לפי מידה ובהתאמה אישית)


 


"בשמלה שילבתי בין העולם הנשי לעולם הגברי , דבר המהווה סמל למוסד הנישואין.

לקחתי את המוטיבים של החליפה הגברית עם סגנון הקוטור משנות החמישים. חיבור בין גבר ואישה.

השילוב הוא חצי מחויט גברי וחצי נשי."



מה את עושה בימים אלו ולהיכן את שואפת ? היכן את רואה את עצמך בעוד שלוש שנים ?


"בימים אלו, אני עובדת על ייצור הבדים הממוחזרים בצורה מסחרית, 

אחרי שלב של פיתוח התהליך שעשיתי בחודשים האחרונים.
הייצור נועד לביצוע קולקציית בגדים ומוצרי טקסטיל שונים.

בעוד שלוש שנים אני רואה את המוצרים שלי נמכרים במגוון חנויות בעולם, וחנות משלי. 

ובו זמנית, עובדת על פיתוחים אקולוגים חדשים."


https://ssl.gstatic.com/ui/v1/icons/mail/images/cleardot.gif

 

 




לבקשתה של דנה , אני מצרפת ברכת תודה למשפחת לטיירסדורף, במילותיה שלה:


"אני אשמח לנצל את ההזדמנות להודות למשפחת לייטרסדורף שבחרה להעניק לי את הפרס ע״ש פיני לייטרסדורף לייצירתיות ומקוריות באופנה לשנת 2015. עצם הבחירה שלהם להעניק פרס כספי, מהווה תמיכה אדירה שמעטים זוכים לקבל בכלל ובתחילת הדרך בפרט. אני מרגישה ברת מזל על שיש ברשותי את היכולת היום למנף את הפרויקט שלי וזה הרבה בזכותם".

26 תגובות
צבע הקורל -אלמוג
02/03/2016 21:36
נעמי איצקוביץ
הקורל, הילה גוולי, פול פוארה, אורה סומא.

צבע הקורל-האלמוג .                                                     

גתה תיאר את הצבע כ"צורה שבה הטבע מציג את עצמו לראווה"

                                                       תחזית שימוש בגוונים -אביב 2017.


לכתיבת הפוסט הזה קדמה עבודת חיפוש וזיהוי של צבע הקורל ...

והנה התברר שיש הרואים את הקורל כצבע אדום –כתום (בוגרי שנקר לדורותיו)

ומנגד פגשתי את הצבע ורוד –כתום (אתו מזוהים הכדרים והציירים).

  שאלתי את עצמי מה מקור הפרשנות, הצבעונית ,השונה לצבע הקורל ?

התשובה נעוצה במספר סיבות :

1.מקורהצבע קורל באלמוג ( Coral ), המופיע בטבע במספר גוונים :באדום-כתום. בוורוד-כתום

,בשחורובצהוב. .האלמוג חי בים התיכון ומגיע דרך הסחר במשי להודו. שם הוא הופך למוצר

 מאד יוקרתי.

2.הצבע מקבל הכרה היסטורית במערב  רק ב-1817.

במזרח יש עדויות קדומות יותר .בסין וביפן- הקורל נמצא לאורך החופים ועל ידי כתישתו

הוא הופך להיות חומר שאתו צובעים בדים והוא חלק מעולם האופנה .במקביל הוא קיים בצורתו

הטבעית כתכשיט .

                                                תכשיט מקורל גולמי .



בתחילת האלף הראשון היה סחר משמעותי באלמוגים  באזור הים התיכון להודו.

במשך כל ימי הבינים - השימוש בקורל הוא כאלמוג בצורתו הטבעית והלא מעובדת . באותה עת רווחה אמונה

שהוא מגן מעין הרע ומסייע לנשים לפוריות.

ב-1805 הוקם המפעל הראשון ליצור תכשיטים בגינאה הצרפתית.  

היה זה תור הזהב עבור יצור תכשיטים מאלמוגים בתקופה הזאת.

מהות השימוש באלמוג הוא רק לצורך תכשיטים בצורתו הגולמית.

 

בשנת 1993 - הוקם מוזיאון של אלמוגים בו החל העיבוד של אלמוגים ביפן,

טחינתם ורקיחתם לחומר דק ממנו נצבעו הבדים.

למערב צבע הקורל מגיע באמצעות מעצבים פורצי דרך שמעזים ללכת נגד הזרם.


Paul Poiret   (( 1879 -1944 הוא דוגמא למעצב פורץ דרך שהתחבר לאלמנטים הלקוחים מהמזרח.

פוארה,מעצב תפירה עילית צרפתי .בדומה לפיקאסו, שפרץ דרכים חדשות בעולם האמנות והושפע

מתרבויות רחוקות, כך  פוארה מושפע מהמזרח גם בעיצובים שלו וגם בצבעים איתם הוא עובד.

ב-1910 הוא יוצר עבור בלט רוס את "שחרזדה" בפריס.


                                                                     עיצוב -פול פוארה.


זהו מעצב עילית היוצר תפאורה בה יש הרמון טורבנים ,צבעים עזים דוגמת

אדום,כתום, קורל .

הוא משתמש במשי וכדי להגיע לגוון בצבעים שהוא רוצה הוא נעזר בטכניקה

של טבילות חוזרות ונשנות של הבד בתמיסת הצבע

טכניקה זו מאפשרת לו יצירת גוונים חדשים: שלא היו בשימוש קודם לכן בעולם האופנה המערבי .


                                                            עיצוב -פול פוארה .


פוארה יצר שינוי קיצוני אל מול המסורת של התפירה העילית (קוטור)

באמצעות יצירת תבנית לבוש חדשה ,שהורכבה מתבניות גיאומטריות מלבניות.

סוגיהשמלות העתיקות הנהוגות במזרח היוו עבורו השראה ומודל לחיקוי :

הטוגות היווניות, הקימונו היפני והגלביות מצפון אפריקה.

פוארהידוע גם כמי ששחרר את הנשים מעול המחוך ויצר בגדים גמישים ונוחים.

מכנסי"הרמון" ,טוניקות  "אוהל" (lampshadestunics)

הוא יוצר יוצא דופן העוסק בעולמות יצירה רחבים בהיותו יוצר הוא מצייר,

מעצב אופנה ,מעצב לתיאטרון ומכאן התעוזה הגדולה שסימלה

את העשייה האומנותית שלו.

                                                                 פול פוארה .       


מהו החיבור שלי לצבע הקורל ?

"בדי מרפא " , הבלוג שלי , נושא את האג'נדה של ריפוי בצבע דרך בדים.

העדפת צבעים מלווה אותנו כל חיינו וזאת מאחר וצבעים הינם התגלמות

הנשמה,הנפש והלב.

הצבעים רומזים על איכות מהותית בנו ,על המשאבים הפנימים שלנו ועל

יכולתנו"לתקן" את עצמנו באמצעותם.


                                                              שרשרת מקורל .



בחודש אדר חודש האביב אני מארחת את חברתי הילה גווילי

המרפאה באמצעות טיפול בצבעים –אורה סומא .

הילה מטפלת בכירה בתרפיה בצבעים ובוגרת האקדמיה בלונדון באורה סומא.

עיקר הטיפול של הילה הוא ריפוי ההילה של המטופל.


איך צבע הקורל קשור למזל החודש –מזל דגים ?


החיבור לדגים -

דגים חיים בתוך המיםניסתרים לעין האדם ועם עיניים פקוחות.

צבע הקורל נימצא בתוך האלמוג ,גם הוא ניסתר לעין האדם.

צבע הקורל הוא צבע של חוכמה ממעמקים. האלמוג שוכן בתוך המים

וקשור לחיי ה"לא מודע", חוכמה שקשה להגיע ולהבין אותה,

שקיימת בתוכנו והיא נגישה לנו בזמנים שונים בחיים כגון הריונות.

מיקום הקורל בגוף גם הוא קשור בעומק המים בגוף האדם.


                                                                 קורל ורוד -אדום .



בקורל יש שני גוונים דומיננטיים.

1.ורוד –אדום.

2.אדום –כתום.

א. מהן התכונות של כל אחד מהגוונים ?

ב. מהי האנרגיה החסרה שהצבע יכול לרפא ?

 

קורל ורוד-אדום עוסק ביכולת לאהוב ללא תנאי, להיות בשרות לציבור ולקהילה.

אך עליו להיזהר משליטת יתר ואהבה ללא גמול.

קורל של אדום כתום עוסק באינטואיציות פנימיות מאוד

ויכולת יצירתית ליישם דברים, אך בעל רגישות גבוהה מאוד

גם לסביבה וייתכן שיהיה פגיע מאוד. כתוצאה מכך נוצרת תלות רגשית.

במצבו המאוזן יהיה בעל יכולת יצירתית במצבים לא פשוטים.

הצבעים המשלימים של הקורל ליצירת ריפוי ואיזון הם טורקיז

וחיבור לצבע הירוק מאפשרים את ההשלמה לריפוי.


                                                                                                                            Coral + turquoise  


מהם הבקבוקים עליהם את יכולה להמליץ ?


ההמלצה תהייה בקבוק מס 13 מערכת הילדים שקוף/ירוק,

חיבור למקום ולרשות -מקומות מהעבר שלא קיבלו את האפשרות

להיות ברגש מלא ולחיבור הרוחני בתוכו. ריפוי במקום זה יאפשר

אמונה בתוך עצמנו, האפשרות לשפוך אור על הצד הרגשי של החיים.

בקבוק מס 25, ניקרא בקבוק ההחלמה ארגמן/מגנטה. היכולת להיות בהשראה

בשיתוף פעולה. חיבור למקומות עמוקים בתוכנו  לאהבה בדברים הקטנים,

האיכות האכפתית  כלפי עצמנו וכלפי הסביבה שלנו .


 

                                      אורית ליבה ואני בתצוגה של גולף -קיץ 2016. אני לובשת COCO .סנדרה סנדרוסי .

                                                                            


כיצד לבוש או שימוש באקססוריז עשוי ליצור השלמה \ ריפוי  ?

לגביי לבוש ואקססוריז - המלצתי תהייה להקשיב לרצון הלב,

אך גם במודע ,ללבוש קורל ולהכניס אותו בכל פריט אפשרי גם

בבגדים תחתונים או טורקיז וירוק שמחזק את הצבע .. 


תודות להילה גוולי על השיתוף בידע ...שאלות והתענינות לגבי האורה סומא 

יתקבלו האהבה .

 

26 תגובות
הבוידעם -כוחו של שיקום.
13/01/2016 12:52
נעמי איצקוביץ
הביודעם, הפקת אפנה, אסנת הררי, יהודית הרפ

הבוידעם


בספר תהילים פרק כד' ,פסוק ב' נאמר :

"עוטה עור כשלמה

נוטה שמים כיריעה


                                                                                    גיא ואיריס אביהוד                         


להפוך את עור הגוף לאור הבגד

ולמתוח את אור הבגד ליריעת שמים!

האם ניתן לומר זאת על 'הבוידעם'?



הילה כהן בג'קט של הבוידעם.


'הבוידעם'  הינו מיזם חברתי לשיקום אנשים שפגשו משבר

ועכשיו הם פוגשים הזדמנות לעבוד עם בגדים בחנות יד שנייה,  בדרך לריפוי והחלמה ,

במאבקם לחזור לחיים מלאים ויצרנים בתוך הקהילה .

המיזם החשוב הזה הוקם על ידי אנשים בעלי ראייה שיקומית –כלכלית .

אנשים שהבינו שצריך להחזיר אדם לתפקוד ועשייה .

החזרה לשגרת עבודה היא כלי בבניית חוויה של הצלחה ואמון בזהות ה"אני ".

ואיך עושים את זה ?

צריך ללוות את האדם ולתפור לו את הכסות המתאימה כדי שלא ימעד ולא ייפול

ואם ייפול , להיות שם כדי להדריך אותו בעין אוהבת , במילה טובה ובהרבה חום ואהבה


 
                                                                הילה כהן בבגדי הבוידעם .


לשם התחקות אחר הדרך ,

נפגשתי עם הרב גיא אביהוד העומד בראש המיזם ,אותו התחיל ליזום לפני תשע שנים.

ומקביל , גם יצרנו הפקת אופנה עם העובדים והבגדים של הבוידעם .


ריאיון

גיא, מה מביא אותך בסיפורך האישי למיזם כזה?

"נולדתי בארץ , קפצתי כיתה בכיתה ב' ואחר כך , בהיותי בן 12, עברנו לארצות הברית

שם הייתי ישראלי בין אמריקאים.  בהמשך, חזרתי ארצה והייתי אמריקאי בן ישראלים,

כלומר תמיד הייתי יוצא דופן ולא לגמרי שייך ...

לאבי היה עסק של בתי אבות בארצות הברית . אלה אנשים שמרגישים שהשליכו אותם...

שם שורש העשייה שלי –התחברתי אליהם ונהגתי לשבת ולשוחח אתם.

חזרתי לישראל והייתי קצין בצבא ,הייתי מ"מ של טירונים כלל צהליים, שהתמודדו

עם קשיים רבים .

אני מרגיש שאני מגשים העשייה שהיא שליחות, לצד הבנה בפן העסקי שלמדתי מאבא. "

 


הילה כהן בבגדים של הבוידעם


מהו התהליך אותו אתם עושים עם החברה המשוקמים על מנת להעצים את הכוחות שלהם ?

"אנחנו עובדים בצמידות עם משרד הבריאות . הם גם מפקחים ומלווים אותנו בתהליכי הצמיחה .

יש ליווי של בניית המסגרת בצורה שתהיה מיטבית ותאפשר עצמאות .

החנות הראשונה של הבוידעם התחילה כתוכנית פיילוט והוכיחה את עצמה ."




'לראות את האנשים השקופים '-מה דעתך על הביטוי הזה ? האם מחלת נפש היא מחלה שקופה ?

"לטעמי,מחלת נפש היא המחלה הכי שקופה שיש.לא רואים את הסערה שבפנים .

אדם מסגל לעצמו חזות  נורמטיבית ובתוכו הלבה בוערת..

במחלה שקופה -אני יכול להדחיק ,"אני בריא".

לכן הרבה אנשים שמתמודדים עם משבר נפשי לא פונים לעזרה מקצועית

והסביבה משדרת להם :תהיה חזק ! קח את עצמך בידיים !

לצערי , למרות ההתפתחות בתחום הפרמקולוגיה  והשיפור בעולם התרופות,

החברה עדיין חיה בסטיגמה אודות מחלות נפש ולכן נוצר הצורך להדחיק ולהימנע מטיפול הולם.

רבים האנשים שלא מקבלים טיפול וחיים בסבל בלתי נסבל .

(הלוא זאת לא רגל שבורה, מצב בו ברור, שצריך להגיע לאורתופד (.

אנחנו עובדים על תהליך אותו אני מכנה "ניהול המחלה " -אצלנו המשוקמים לומדים

לנהל את המחלה והמחלה אינה מנהלת אותם .זאת בניית זהות המקבלת את הסיטואציה ולומדת

לקחת עליה אחריות" .



הילה כהן בכובע של הבוידעם וג'קט של COCO

מהי התוכנית העסקית שלכם עבור אדם הנכנס לתוכנית ?

"ברגע שאנשים נכנסים אלינו ,מתחיל לפעול מעין שעון חול ,הם יכולים להיות בתוכנית עד שנה .

ולכן אנחנו בונים אתם את השלבים . זה נמצא כל הזמן בתודעה .

הבוידעם -זהו מקום מעבר . המטרה ליצור מקום שמדמה מאד את ההתנהלות בשוק החופשי

כדי שאנשים יוכלו ליצור קפיצה בכישורים שלהם ובהתנהלות שלהם בעולם הלא מגונן

המטרה לבנות את הזהות האישית והכלכלית ."


. הילה כהן בג'קט של הבוידעם.

                                                                                                          

איך אתה מגדיר את הבוידעם על ציר עצמאות מול תלות

"אנחנו נמצאים בתפר .

יש מסגרות מאד  מגוננות . אנחנו לא מגוננים . חשוב לנו לחשוף לתנאים האמתיים של

השוק החופשי .המטרה שלנו היא  לבנות עצמאות ויכולת הישרדות בתנאי השוק."



                                            הילה כהן בבגדים של הבוידעם.נעלים-קושקה.צעיף -תמר ברניצקי.


האם הבוידעם הוא עסק רווחי בימים אלו ? מהי התוכנית העסקית שלכם ?

(נ.א. -גיא משתף אותי שחלק מכוחה הרב של עמותת הבוידעם הוא הפן העסקי)

"התוכנית העסקית של המיזם מאפשרת לחנות שרק נפתחת לתפקד במשך תשעה חודשים,

בתמיכה של כספי תרומות . תכנית כזאת מאפשרת גמישות טיפולית והשקעה בבניית הכוחות של הצוות.

לדוגמה -באחד הימים הצוות כולו לא הגיע,  כל אחת מסיבותיה לא יכלה ל" אסוף " את עצמה

ולהגיע לעבודה .

באותו יום חנות הבוידעם הייתה סגורה .

שוחחתי עם הבנות ואמרתי להן : החנות וההפעלה שלה היא באחריותכם והיא שלכן .

(יכולתי להפעיל צוות חלופי אבל אז לא הייתי בונה כוחות של עצמאות (

מבחינה עסקית הפסדתי קרוב ל-800 ש"ח ...והגמישות הזאת התאפשרה לי תודות לתכנית העסקית שלי.


                                                                                        הילה בג'קט של הבוידעם.נעלים -קושקה  שמלה -COCO.

מהם מקורות המימון שלכם ?

התוכנית העסקית בנויה על גיוס כספים ראשוני לבניית תשתית של החנות .

אלו הם כספי תרומה אותם איני צריך לגייס בהמשך החנות במשך תשעה חודשים מתפקדת מכספי תרומות

ואחרי תשעה חודשים היא אמורה להפוך לרווחית ולעמוד ברשות עצמה .

החנות בתלפיות מתפקדת כיום כחנות רווחית.

הכספים מגויסים מתרומות מכל העולם .אני מגייס כספים בארצות הברית ,באנגליה ,באוסטרליה בקרב

הקהילות היהודיות ..



וכעת להפקת האופנה המרגשת שזכינו לקיים ב'בוידעם'


...... אורנה במעיל של הבוידעם וצעיף של תמר ברניצקי .

במהלך ההפקה נכנסת לחנות רמה.  יש לה הופעה ואישיות מאד מיוחדת.

בהמשך, אני לומדת מפיה כי  

הייתה במספר מסגרות מאד מגוננות ,

אבל עד לפני שנה היא לא הצליחה למצוא בתוכה את הכוחות ולמקד את עצמה.

במקום מגונן מידי היא לא יכלה למצוא את עצמה ולהביא את האישיות החזקה והצבעונית

שלה לידי ביטוי . בבוידעם היא הפכה לדמות מכילה עבור שאר הבנות

והכוחות שלה באו לידי ביטוי .



רמה  מעודדת אותי  במהלך האיפור אבל החלק המרגש ביותר הוא השיח שנוצר בינה לבין ניצן (שם בדוי )

לאחר שניצן עברה תחת שרביטה של אסנת, המאפרת המדהימה שלנו :

ניצן:   "ואו מה בעלי יעשה לי ?"

רמה :   " הוא יוסיף לך בכתובה !  "

רמה מעודדת , היא עוזרת לי לבחור בגדים מתאימים לניצן וכל הזמן נותנת

משוב של אהבה והכלה .

עבורי זאת חוויה מאד חזקה .אני רואה את הדינמיקה העוצמתית המתקיימת

בעולם הבגדים . עולם בו אתה לומד שיש בך כוח ואינך שקוף. יש לך נראות .

                                                                                נעמי במעיל של COCO..נעלים -קושקה.

בימים אלו נפתחת חנות חדשה של מיזם הבוידעם

במרכז העיר בכיכר ציון.

אני מזמינה אתכם חברותי הפאשינסטיות לתרום בגדים ולהיות שותפים למיזם כל כך מרגש,  

לבוא לקנות  בחנויות הבוידעם

וליהנות כדרך שאנחנו נהנו והתרגשנו במהלך ההפקה.


ופה המקום להודות לכל השותפים שלי בהפקה שאלמלא הם לא הייתה ההפקה יוצאת לדרך!

לבגדים שקיבלתי מCOCO -סונדרה סונדרוסי

נעלים קושקה -שלום דדון.

צעיפים -תמר ברניצקי .

למאפרת שלי -אסנת הררי

לצלמת -יהודית הרפז.

לדוגמנית -הילה כהן.

וכמובן לאנשי הצללים שעזרו,סייעו תמכו ושמרו על המורל מאחורי הקלעים ֱ





26 תגובות
תרפיה בצילום -גל חרמוני
20/12/2015 13:04
נעמי איצקוביץ
גל חרמוני, בדי מרפא, פוטותרפיה, שרי בן ארו



"התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן"?  שאלה אליס
"זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע  " אמר החתול.
"לא אכפת לי כל כך לאן  " אמרה אליס.
"אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי"   אמר החתול.
"בתנאי שאגיע לאנשהו"   הוסיפה אליס כהסבר
"בטוח שתגיעי"   אמר החתול,"אם רק תתמידי בהליכה".
(אליס בארץ הפלאות בתרגומה של רינה לטווין)

מרילין מונרו                                                   צילום אנני ליבוביץ.
 
הבלוג "בדי מרפא" מוקדש לפן התרפויטי של עולם הצבעים והמראות .
כאשר פגשתי סרטן התחלתי לעסוק בנושא של ריפוי דרך צבעים והשפעתם על חיינו .
שאלתי באיזה אופן ניתן לרפא עצמנו וליצור הילינג דרך אומנות , צילום ,משחק ,שירה תיאטרון בובות...
לכך שעולם הצילום הוא כלי מאד מהיר ונגיש להגיע לאנשים ולבטא מסרים לא מילוליים.

                                                    צילום אנני ליבוביץ

בפוסט הזה בחרתי להתחקות אחרי הפן התרפויטי של אימוץ הטכנולוגיה  בשימוש העולם הטיפולי.

בעולם של מילים אפשר לבחור דרך .
בעולם של מראות הדרך לעיתים חכמה מן ההולכים בה.
צילום הוא כלי חשוב לחשוף את עולם המראות ובשנים האחרונות, עם התפתחות הטכנולוגיה והסמארטפון 

לא רק שהצילום נעשה נגיש יותר, הוא גם משמש בערוצים נוספים ומפתיעים למשל ככלי טיפולי.
עצם ההתבוננות בתוך מסגרת הפריים דרך העדשה מאפשרת מבט אחר, חומל . היופי הוא בלידתה של חמלה ואמפתיה למה שנגלה בתוך המסגרת, למושא הצילום,  גם כאשר מושאי הצילום אינם נתפסים  כשלמות מודל היופי.
על כגון אלה נפגשתי לשיחה עם גל חרמוני.
     יאנה קלמן                                                                       צילום -גל חרמוני.


גל , בוגר לימודי צילום ב”מכללת הדסה” בירושלים ובעל סטודיו לצילום פורטרטים ואופנה,  מצלם לעיתון "לאשה"  ובוגר המסלול לפוטו תרפיה  בביה"ס "מוסררה" בירושלים.
 (גילוי נאות -זכיתי וגל הוא תלמיד שלי לשעבר מתיכון בן צבי ,קריית אונו).
   ליאור דיין                                                                             צילום-גל חרמוני

בעבודתך כצלם מה מעניין אותך ? 

"כאשר אני מצלם אנשים אני מסוגל לזהות ולחוות יחד עם המצולמים את חווית הרעד מהצילום, בתחילת הדרך.
חשוב לי ליצור חוויה של אמון אני רוצה להעביר את הפורטרט הפנימי דרך הצילום 
ולשם כך אני מדריך אותם - איך לשבת מולי, מהו הצד היפה יותר שלהם, 
ובוחן איתם מה חשוב להם שיבוא לידי ביטוי בתוצאה הסופית.
לעיתים אני מצלם אנשים שעברו שינוי ותהליך  פיזי- מנטלי ובעקבות הצילום הם רואים את התהליך שעברו, את השינוי החזותי.
הצילום מאפשר להם התבוננות בכל התהליך. לטעמי זוהי התבוננות פנימית."

שרי בן ארויה                                                                                                   צילום -גל חרמוני


מה יחסך למושג היפה בעולם האופנה ?

"מושג היפה עבר שינויים גדולים בעולם האופנה הגלובלי. 
כיום יש מקום לדוגמניות שיופיין יוצא דופן ולא פרופורציונלי בשונה מהגדרות היופי המקובלות, למשל יעל רייך הישראלית שהצליחה בארץ ובחו"ל, ונעם פרוסט.
לא מקדשים את הסימטריה וההרמוניה אלא להפך יש מקום לרווח בשיניים ,לחוסר מושלמות.
הדוגמה החזקה ביותר היא הדוגמנית של המותג DESIGUAL”    ".
גם כצלם אופנה תמיד עניין אותי איך  אני מעביר אופנה כפורטרט של בגד.
כלומר מה הבגד משדר ואיך הדוגמנית מצליחה ל"החזיק אותו ". 

אלונה פרנקל                                                                              צילום -גל פרנקל

בשלב מסוים בקריירה שלי כצלם, הרגשתי שיש בי רצון להתקדם ולקחת את הצילום צעד קדימה, ולשלב אותו עם צורך ורצון לשילוב בטיפול באנשים. בשלב הזה התוודעתי לתחום הפוטו תרפיה."
"את המושג פוטותרפיה טבעה לראשונה ד"ר ג'ודי ויזר בשנת 1975. ויזר פסיכולוגית קנדית כתבה מאמר ובו העמידה את הטיעון "כי צילומים הם עקבות של התודעה שלנו וכל צילום שאדם מצלם (בין אם הוא נראה בו ובין אם לא) הוא סוג של דיוקן עצמי".
(אסַפה אלימלך פלד, פוטו-נפש 2013.  נ.א)
אברי גלעד                                                                                         צילום -גל חרמוני
ספר לי על ההתנסות שלך בפוטו ותרפיה .

"את עבודת הפרקטיקום שלי עשיתי בבית החולים לפגועי נפש באברבנאל, במחלקת אשפוז יום, מבוגרים.
העבודה מתחלקת לשניים -  לעבודה פרטנית ולעבודה בקבוצות.
את הטיפול הקבוצתי אני פותח בשיחה ראשונית על נושא שמעסיק את המשתתפים ואחר כך אנחנו מעבדים 
אותו באמצעות מעין סדנה. בחדר ישנם חומרי יצירה :צבעים ,פלסטלינה ,מספריים ,דבק,
וכל אחד יכול לקחת תמונה מתוך מאגר התמונות או תמונה שצילם: לחתוך, לגזור, 
או לקרוע ולצבוע אותה.  הכול נגיש ונמצא בחדר.
כל פעולה כזו יוצרת חיבור של המטופל לנושא, ואמירה אישית שלו.
כחלק מהאחריות שלי כמטפל חשוב מאוד לאסוף אותם ולסכם את המפגש, כדי לא להשאיר אותם מוצפים ומפורקים בשל הרגשות שעולים במהלך העבודה על התמונות.  

                                        צילום -יובל דורון

לאחר שסיימתי את עבודתי על פרויקט הגמר שלי    " פחד מוות   ", 
יכולתי לראות יחסי גומלין והשפעה שהייתה למטופל משמעותי, איתו עבדתי  בטיפול פרטני במהלך השנה
בעבודה שמהותה שילובן של מדיות שונות: כתיבה, צילום סטילס, צילום ווידאו ומוזיקה.

בעבודתי כמטפל בצילום, אני מודע לכוחו של הדימוי הוויזואלי בשיקוף  פחדים וקונפליקטים פנימיים. 
 ההתנסות האישית שחוויתי במהלך עבודת הגמר של לימודי ה  "פוטותרפיה  ", היוותה עבורי תהליך של אנליזה עצמית דרכה חוויתי השלמה וסגירת מעגלי התמודדות עם נושאים  לא פתורים מאז הילדות. 
גל ואימא                                                                                                       צילום גל חרמוני
            תודה גל על ההתמסרות ועבודת הנמלים שהושקעה בכתבה
26 תגובות
PINK PERFECT
03/11/2015 13:45
נעמי איצקוביץ
מיכל קולט -ארבל.סרטן שד, אביחי קמחי

                                                                                   צילום -טים ווקר                                                                                                                           

                               

 " המילה"סרטן "  מהלכת אימים על רוב בני האדם. חלק מאתנו לא יעזו להוציא את המילה מפיהם .יש המכנים אותה "המחלה ", יש הנמנעים מהזכרתה מחשש שבכך יעניקו לה חיות ,

או שיקרבו אותה לביתם ; יש המסתירים אותה ומסתתרים מהחיים לאחר שחלו בה ; יש המצליחים להכניע אותה יש שחיים לצידה ויש כאלה ,כמוני , שלא מפסיקים לדבר עליה ,ואני גם הקפדתי לכתוב עליה לתעד אותה בדבקות בלתי מוסברת ,,,לעיתים עד לפרטי פרטים." (אביחי קמחי  משורר ושורדן סרטן ריאות ומוח).

 

ואני , כמו אביחי ידידי "פגשתי " סרטן שד לפני ארבע שנים וגילתי את החזון שלי .

לכתוב על אנשים שורדני סרטן ש"הפגישה " עם הסרטן חברה אותם אל עולם של יצירה

ותשוקה , אל עולם של היעוד והחזון שלהם.


מיכל קולט –ארבל היא אישה כזאת .אישה שפגשה סרטן שד לפני חמש שנים.

והיום היא מעצימת נשים.  הריאיון אתה נדחה מספר פעמים כי מיכל הייתה "צריכה "

לנסוע לבית החולים,להעצים אישה צעירה שפגשה סרטן ,לחבר אותה

אל האופטימיות, אל החיים.

בריאיון, מיכל מספרת באומץ  ובלב פתוח אודות חוויותיה והמסע האישי שעברה,

 שהביא אותה לבחירותיה ולעיסוקה הכול כך חשוב עבורנו שורדניות סרטן השד!!!.

                                                                                                                                                                                                                                 

                                                                                            צילום מאיה חבקין

 

הריאיון

 

איך גילית שאת חולה בסרטן שד

"הייתי אישה צעירה בת 33 שאין במשפחתה היסטוריה של מחלת הסרטן . בני הבכור היה בן ארבע ,

ניסיתי להיכנס להריון ולא הצלחתי ,פניתי לרופאת נשים שעשתה לי סדרה של בדיקות ...

בעודי עומדת בדלת שאלתי למה עשו לי את סדרת הבדיקות ?

"לשלול סרטן" ענתה הרופאת נשים ..."יש לי גוש בשד את יכולה לבדוק "..(רופא נשים אחר

בדק לפני תשעה חודשים ושלל סרטן שד ).

הרופאה ,המלאכית שלי,דר גולד אמרה:  "אם ככה חובה לפגוש כירורג שד ! "

ומאותו רגע הדברים התגלגלו במהירות הבזק -

דחוף נשלחתי על ידי כירורג שד לאולטרה-סאונד  וממוגרפיה ...משם ביופסיה ...

(מסלול מקוצר . בדרךכלל נהוג לחכות מספר חודשים. אבל הפעלתי קשרים אישים )."

 

איך הגבת רגשית שנודע לך שאת חולה בסרטן ?

"הייתי בשוק .

חשבתי שזה קורה למישהי אחרת. אני אתעורר עוד רגע קט .ואחזור אל חיי...

לאט לאט מתחילה ההכרה וההבנה שאכן , למרות שאין לי היסטוריה במשפחתי של סרטן

חליתי ועלי לאסוף את כוחותיי ולהתמודד."

 

מהו התהליך הרפואי שעברת ?

"טופלתי בבלינסון אצל ד"ר שטמר.

התהליך היה תחילה כימו וטיפול ביולוגי עם הרצפטין

ורק אחר כך כריתת השד הפגוע ושחזור ...וטיפול הורמונלי עם טמוקסיפן

במשך חמש שנים על פי הפרוטוקול הרפואי המחמיר."


                                                                  צילום מאיה חבקין

מה היה לך הכי קשה רגשית בשינוי החזותי שעברת במחלת הסרטן?

ומה עשית כדי להרגיש טוב עם עצמך?

"אובדן השיער.

השיער הוא ביטוי של נשיות ,של תחושה של ביטחון שעוטפת אותך ופתאום אין לך אותו ....

השתמשתי בפאה מודבקת לאורך כל הטיפולים הכימותרפיים."

 

ואז לכאורה חוזרים לחיים ...לכאורה ...אבל אז מגיע המשבר

מה היה השלב הטראומטי עבורך ?

" אחרי חצי שנה של טיפולים ושחזור מלא של השד

רציתי לעשות קעקוע של פטמה 

(נשים שעוברות כריתה ושחזור אין להן פיטמה .נ.א .).הפלסטיקאים לא  הסכימו .זה

מוקדם מידי  לעשות שחזור פיטמה אחרי חצי שנה ...ואז חוויתי נפילה"

                                              צילום מאיה חבקין

מדוע הסירוב של הפלסטיקאים כל כך הכאיב לך והיה טראומטי עבורך ?



"בכל תחום בחיים הרגשתי שאני חוזרת אל  שגרת החיים שהייתה לי לפני המחלה .

השיער התחיל לצמוח,עברתי שחזור שד. הבדיקות הרפואיות היו טובות והראו שאני בריאה...

אבל בכל בוקר כאשר את נעמדת על יד המראה יש משהו שמזכיר לך את המחלה

וזה העדר הפטמה."

 

מה את עושה ?

"אני מחפשת פתרונות.

יושבת על המחשב ,קוראת,לומדת מהן האפשרויות ומגלה שבארצות הברית

קיים תחום שנקרא רפואה אומנותית ; איך ליצר פרוטזות על ידי הדבקה של פיטמה ושל שד מלא.

(להעתיק איברים ).

נסעתי לארצות הברית, השתלמתי ולמדתי שם ובארץ השלמתי  בהתכתבות את הלימודים ."


                                            צילום מאיה חבקין          


ומיד את קופצת למים הקרים ובונה עסק ? מהי הבחירה שלך ?

"לא .

חשבתי שזה יהיה התחביב שלי וחזרתי לעבודה במשרד פרסום .

יצאתי לצעדה בירושלים"קומן ווק "


(ארגון סוזן ג'י קומן הבינלאומי, הפועל להגברתהמודעות למלחמה בסרטן השד ברחבי העולם, משיק את צעדת קומן – "צעד גדול לבריאות", המתקיימת אחת לשנה.) 

והראיתי לבנות את הפטמות.הבנות ביקשו למדוד .

אחת מהן לקחה שתי מדבקות ,הדביקה לגופה והתחילה לבכות ..." יש לי ציצי " היא אמרה

(אישה שעוברת כריתה של שד אחד עוברת כאב נשי אך כריתה דו צדדית למניעת סרטן עתידית

חושפת את האישה לטראומה נשית שקשה להסביר מהי ...והתגובה פה היא של אישה שעברה

 כריתה דו –צדדית  .נ.א.)

וכמובן סירבה להחזיר..."

כך פגשתי את החזון שלי...פתאום הבנתי שאני יכולה לעזור לנשים

להתחבר מחדש לנשיות שלהן "

                                                צילום מאיה חבקין



מהי השליחות שלך כיום ? הרי את רצה לבית חולים ותומכת בנשים צעירות ?

איך מחזקת אותך הנתינה הזאת ?

 "לאחר שהבראתי בחרתי להתנדב ב"יד להחלמה " של האגודה למלחמה בסרטן ,

וגם הצטרפתי למקימותו "גמאני ". כאשר חליתי לא ידעתי שמחלת הסרטן יכולה לפגוע בנשים צעירות

ומאד חשוב לי להראות שאפשר לצאת מהמחלה עם כוחות

ולחיות חיים טובים.ובמידה מסוימת חיים יותר טובים ממה שהיו לי."

 

מהו המסר שהיית רוצה להעביר לאישה צעירה ש"פגשה " סרטן ?

 "הייתי רוצה לומר לה שאכן הגוף שלה עשוי לעבור שינויים לא פשוטים

כתוצאה מהטיפולים

אבל הנפש מתחזקת ונולדת ההבנה מה חשוב ומה לא חשוב .

את פתאום מבינה שהמשפחה ,החברים אלו הדברים החשובים ביותר עבורך

ואת לומדת לא לתת לכעסים ,לכל מיני דברים קטנים להעיב על חייך.


הייתי רוצה לספר לה שהחלמתי ולאחר חמש שנים מאז גילוי המחלה זכיתי

לפני חצי שנה בהולדת בני ..וכיום אני מרגישה אישה נשית ששלמה מאד בנשיותה.



ליצירת קשר עם מיכל קולט -ארבל

באתר -(646) 415-9120


www.pink-perfect.com

  

 

 ללכת / אביחי קמחי

הָיִיתִי פַּעַם מֵת מְהַלֵּךְ
וְהֵצַצְתִּי בְּמוֹדְעוֹת הַהוֹלְכִים
מִי בְּשֵׂיבָה טוֹבָה, מִי בְּטֶרֶם עֵת
וּמִי בְּיִסּוּרִים מְמָרְקִים
וּלְיָדִי הָלְכוּ אֲנָשִׁים חַיִּים
הִתְקַנֵּאתִי בִּמְטַאֲטֵא הָרְחוֹב
וּבְפוֹעֲלֵי הָאַשְׁפָּה
בַיָּשִׁישׁ וּבָעוֹבֵד הַתּוֹמֵךְ בּוֹ
לֹא מָנַעְתִּי יָדִי מִפּוֹשְׁטֵי יָד
גַם בָּהֶם הִתְקַנֵּאתִי
רַק רָצִיתִי לְהַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת

וְהָיִיתִי לִמְהַלֵּךְ חַי
וּסְבִיבִי הַהוֹלְכִים
מִי תַּחַת שַׁיִשׁ וּמִי תַּחַת אֶבֶן
עַל דַּעַת הַמָּקוֹם בִּקֵּשׁ שְׁלִיחַ הַקַּדִּישָׁא
מְחִילָה מֵהַהוֹלֵךְ
צְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת קָרָא אִישׁ מְזֻקָּן
הוֹשַׁטְתִּי יָדִי
וְאַחַר הָלַכְתִּי

 

 

26 תגובות
תשוקה ,נשים ונעלים
31/10/2015 07:15
נעמי איצקוביץ
קושקה, שופוני, סטיילינג, תשוקה, הישרדות.

קושקה, הלוא הוא שלום דדון, האיש העומד מאחורי מותג הנעלים, הוא איש קצת אחר בעולם התעשייה ,
צנוע ונחבא אל הכלים.
כדי להתמסר לריאיון –לשיח איתי הוא זקוק לכוס יין....
וגם אז,  הכי בעולם הוא אוהב לדבר על תשוקה לנעלים, לעורות ,לריחות...
על עצמו הרבה פחות .
אבל אני נעמי ואת מלאכתי עושה בקפידה .

איך הגעת לעיצוב נעלים?

אני דור שלישי של מעצבי נעליים .כבר במרוקו הסבא עסק באומנות הנעלים .יותר סנדלר פחות מעצב.
אבא הקים כמה מותגים .המותג הכי מצליח היה דקו. מפעל, שהתבסס 
על הזרקה ישירה וייצר נעלים לשוק החרדי .
ההורים עבדו יחד במרוקו. שבו ונפגשו בארץ.
כל ילדותי עשיתי במפעל ביפו. אחרי בית הספר חזרתי אל המפעל ומילדות   
נהגתי להסתובב ולנשום נעלים.


איך אתה מוצא את עצמך מעצב נעליים ? הלכת ללמוד ?

"כאשר השתחררתי מהצבא היה חודש הרמדאן. הפועלים הערבים לא הגיעו
והיה צורך לתת כתף...התחלתי לעשות את כל מה שהיה נדרש-
הייתי בן בית במפעל וידעתי את רוב תהליכי היצור.
פרט לכך הסקרנות הטבעית הוליכה אותי לשאול ולהתנסות.
לא הלכתי ללמוד .
היה לי אדם נדיר שלימד אותי כל מה שאני יודע ,כדרך שהיה נהוג פעם. 
הייתי מעין השוליה שלו. שמו טוביה פייפר .טוביה היה בעל מפעל נעלים מהגדולים בארץ.
 הוא היה האב הרוחני . 
נהגנו להיפגש בכל יום .יחד נסענו לתערוכות עיצוב .הוא לקח אותי למפעלי 
אימומים הכי חשובים בעולם, מפעלי תבניות ,מפעלי עורות  
והוא חשף אותי לכל הטכניקות שאני יודע."

 

מתי מתחילה הפריצה של "קושקה " ומהו הטריגר ?

"בשנת 2006 חזרתי ממלחמת לבנון השנייה .
אני צנחן,  פגשתי את הצד הקשה של החיים ורציתי לגעת במה שהכי 
חשוב לי . עיצוב נעלים ,עיצוב תיקים,
התשוקה לחיים הייתה פתאום מאד חשובה ...החלטתי להעז.
בשנת 2009 יצאתי עם קושקה"

מה משמעות השם "קושקה" ?

"המגף הראשון שעשיתי לרשת קפסולה הוא מגף עם מנג'ט ,כמו החתול 
במגפיים. השם של המגף נקרא קושקה.
לימים כאשר פתחתי את החברה הייתה לי התלבטות 
חיפשתי שם קליט ולא רציתי שהמוצר יקרא על שמי 
כפי שנהוג היה באותה עת בתעשייה .
'קושקה' ברוסית פרושו 'חתולה'

אישה שמהלכת בנעלי קושקה יש בהליכה שלה משהו חתולי 
, באנגלית   זה נקרא  catwalk –הליכה חתולית ... 
(אנחנו חייבות לבדוק את העניין הזה מה דעתכן.?)

קושקה -כמו חתולה -אתה יכול לתת לה את הנשמה ואילו לה 
חיים משלה .עצמאית,מרדנית ועושה ככל העולה על רוחה "
(זוכרים ,אמרנו שהאיש לא שיגרתי )

עברת משבר כלכלי מבחינה עסקית ,מה קרה ולמה ? 

"העסק עבר קשיים בשל ניהול כלכלי כושל .
היו לילות שלא יכולתי לישון....היו דאגות כבדות שרבצו עלי .
אני יכול לא לישון ולא לאכול .אבל אני חי בשביל התשוקה ליצור 
וליצר נעלים.
אני לא יכול לא לעצב ....במובנים רחבים המקצוע בחר אותי.
עשיתי שינויים ארגונים , אני עוסק היום בעיצוב נעלים .
ישנם משקיעים הדואגים לכספים . יצרתי הפרדה מוחלטת ברמת הארגון של החברה .
אני עוסק רק במה שאני יודע לעשות הכי טוב."

מהו המסר שחשוב לך להעביר לבעלי עסקים הנקלעים לקשיים?

"קושקה" זהו סיפור של הישרדות, 
הקושי הרחיב את יכולותיי כאדם ,את רגישותי לאחר והעצים את ההשראה 
שלי כיוצר. למדתי להעז !!! ללכת עד הסוף עם התשוקה שלי כמעצב.
הקושי מעצים את היכולת ליצור ."

 
בסוף השבוע מתקיים יריד" שופוני" בתאריכים ה29.10-31.10
מה המיוחד עבורך באירוע הזה ?
 האם יש אצלך גם התרחבות בנושא העיצוב ?

"לא רבים יודעים אבל התפקיד האחרון שלי לפני שפתחתי את קושקה 
ב-2004 הייתי מנהל שיווק במפעל העורות "פיליציה ".
ביום הראשון לבואי ראיתי עורות זרוקים בפינה .מנהל המפעל אמר : "זה פגום".
יחד עם מנהל המפעל יצרנו עור מקומט והכול נמכר.
אוקטובר 2015-אני מגיע למפעל תיקי עור 
ורואה שתי חבילות של עור בודדות ממפעל העורות פליציה 2004 .
הצעתי למנהל לעשות תיקים .
קניתי עורות ,  מהם יהיו סט של תיקים ומגפים במהדורה מוגבלת .
כלומר תהליך ההשראה של מעצב הנעלים הוא מסע חיפוש תמידי שהתוואי 
לא תמיד ידוע ,
אבל תוך כדי חיפוש נוצר הדבר השלם ,האסתטי , המשמח את הלב ותמיד 
מקורו בתשוקה ליצור יופי ..."
חברותי היקרות,  כאשר תבואו לקושקה ביריד שופוני 
תספרו לו שקראתם והתוודעתם אליו ב'בדי מרפא '
ואז נכונה לכן הפתעה ...
מהי ההפתעה???  תצטרכנה להגיע לשופוני- אני יודעת 
לשמור סוד 

דבר הסטייליסטית 
שאלתי לי אליכן חברותי מה יש בנעלים שגורם לנו לתשוקה כל כך גדולה ?
שמחבר אותנו אל הנשיות שבתוכנו ?
שגורם לשמחה ולאושר?
בואו לשופוני ותראו מכורות כבדות ...
אשמח לפגוש את תשובתיכן 

תודות ...תודות אין סופים לרעות דישבק ובן זוגה יהונתן כהן מגורי 
שהגיעו והתמסרו לצילום ...וקיבלו כל גחמה שלי באהבה רבה 
חברה אתם אלופים 
  
שמחה לעדכן שהנה הגיע האביב 
פרחי שופוני נראו באופק 
ועת קולקציה חדשה הגיעה 
26 תגובות
רוקמות מעגל נשי
25/08/2015 13:34
נעמי איצקוביץ
אלינור עאמר, גוליס, דרוזית, בצלאל

"אני מסתובבת בכפר עוקבת, מצלמת ,מדברת ואני חשה כבוד ,הערצה ואהבה לנשים האלו"

 אומרת אלינור עאמר מכפר ג'וליס , מעצבת אפנה בוגרת בצלאל,

הדרוזית הראשונה הפורצת את שערי הכפר ויוצרת אומנות שמשלבת


בין החומרים של העבר ובין ראיה מודרנית עכשווית.

                                                                                       צילום אלינור עאמר.

 

בפרויקט הגמר יצרה אלינור מחווה לדימוי של האישה הדרוזית .


בפריטים על טהרת הצבע הלבן, המזוהה בעיקר עם הלבשה התחתונה של העדה הדרוזית


לובשת השחורים, חיברה עמאר בין צללית הגלבייה המסורתית לעבודות רקמה צבעוניות,


עבודות שנעשו בשיתוף עם נשות הכפר בו גדלה בעבודת רקמה משותפת.

                                                                                צילום אלינור עאמר.

     

הראיון

 

מי השפיע עליך ביותר בתוך המשפחה ?


"הסבתות ובעיקר הסבתא מצד אבא .היא מציירת וכל נשות הכפר היו מגיעות


אליה לרקום את הדוגמאות שהיא יצרה .הן עשויות לשבת שעות יחד לרקום, לשתות קפה,


לקום להכין אוכל במשותף - זהו מעין מעגל נשים היוצר בתוכו תמיכה ".

                                                                                 צילום משפחת עאמר.

 

מה הייתה המטרה שלך בעבודת הגמר כאשר בחרת בנשות הכפר?


"רציתי שהנשים הנמצאות תמיד מאחורי הקלעים תעבורנה לקדמת הבמה.


היה חשוב לי לצלם אותן ולחשוף את העשייה שלהן.  אני חשה מאד קרובה ושותפה לעשייה


שלהן.”

                                                                               אלינור עאמר

 


תתארי לי את תהליך עבודת הגמר שלך ...מה היו הבחירות שלך וכיצד זה נעשה?


"הגשתי חמישה עיצובים שונים,  המשותף להם שכולם נשענים על גלביות המסורתיות


אצלנו בעדה עם טוויסט מודרני . בחרתי ליצור אותן בצבע הלבן וכל אחת רקומה בסגנון אחר" .

                                                                                צילום אלה מנור

 

העבודה הראשונה אלתשחאי 


"לקחתי הדפס שלהדיוקן של אחת מנשות הכפר ובסימבוליזציה –טכניקה


של הדפס רקמה בצבעים בעבודת יד העברתי את הדיוקן אל הבד.


הטכניקה של יצירת הדיוקן מתבססת על תמונות אמתיות.  ערכתי להן פוטושופ.


באמצעות טכניקות מתקדמות של הדפסים ופילטרים ,ניקיתי והשארתי רק את הדיוקן הנקי.


בטכניקה הזאת רוקמים דרך קבוצה של חוטים בשם חוטי בילה. זאת רקמה מאד


צפופה וצמודה"

                                                                              צילום אלינור עאמר.

 

העבודה השנייה –אלברק ואלחרז –פייטים וחרוזים.


"זאת טכניקה של רקמה דרך שורות,  כאשר החרוזים צריכים להיות מאד צפופים.


בדגם הזה כל הגזרה של הכיסוי ראש עשויה מבד כתנה 


ומסביב לדיוקן האישה נעשתה טכניקה של אלברק ואלחרז


ומתחתיה נתפרה שמלה מבד משי בגזרה קלסית "     

                                                                                   צילום אלינור אעמר.

 

העבודה השלישית –טכניקה בשם אג'ור


"זאת שיטה המתבססת על פרימה של חוטים ומחשבים מהו הרוחב שאת רוצה ...


אחרי הפרימה נשארים חוטים באורך שאיתם רוקמים בעבודת יד לפי העיצוב אותו בוחרים."


אלינור השתמשה בחליפת האג'ור בבד פשתן.

                                                                                          צילום אלינור אעמר.

                                                                         שם הטכניקה אלפלאחי 



העבודה הרביעית-דגם גו'הרה


אלינור יצרה חולצה קלאסית מבד משי טבעי והדפיסה עליו דימויים שערכה


באמצעות הפוטושופ והאילוסטרייטר . היא צילמה קבוצה של דיוקנאות


של נשים מגילאים שונים ושילבה ביניהם דימויים קלאסיים מהרקמה הדרוזית. 

                                                                                    צילום אלינור אעמר.

 

        המכנסים בטכניקת אלמסחב הדגם מצד ימין           האז'ור דגם מצד שמאל               


העבודה החמישיתהמכנסיים


"המכנסים נעשו בטכניקה בשם אלמסחב -


פורמים חוט ומשחילים במקומו חוט אחר בצבע אחר ומחומר אחר.


אלינור השתמשה בחוטי כתנה אותם רקמה על בד העשוי מצמר עבה.


למכנסים צורפה חולצה מבד משי ועליו הדפס של דיוקנאות 


בחלק התחתון של החולצה רקמנו רקמה בשם תטריז מלאן"

 

 

מיהו קהל היעד שלך ?


"הדגמים מיועדים לכל אישה באשר היא ולא רק לנשים דרוזיות .


אשמח להגיע לכמה שיותר נשים בעולם הרחב."

                                                                              צילום אלינור אעמר

 

האם העבודה שלך היא ההומז' לאישה הדרוזית ?


"עבודת הגמר שלי היא מחווה לנשים המבוגרות מהכפר שלי,


נשים שאני מרגישה מאד קרובה אליהן.


היה חשוב לי ליצור איזון בין שני העולמות - המסורתי והמודרני,


העולם שלהן והעולם שבו אני חיה ."

 

האם היה חשוב לך לשמור על מראה צנוע , לפי אמות המידה שלך?


"חשובה לי הצניעות. הדגמים שלי לא חשופים מאחר ואלו הקודים


שעליהם גדלתי.  חשוב לי לתת כבוד לערכים ולחוקים עליהם גדלתי."



איך נעשה השיתוף ,איך נוצר המעגל הנשי של נשות הכפר הרוקמות עבורך?


למעשה ,כמעט לאורך כל שנות הלימוד בבצלאל תמיד נהגתי לבקר אותן ,


ולהסתכל על העבודות והרקמות הסיזיפיות שהן עושות


לקראת עבודת הגמר פניתי אליהן והן התרגשו ושמחו לעזור לי


כך נוצר מעגל נשי תומך עבורי של רקמה משותפת. וכל התהליך היה מאד


מרגש בשבילי.

                                                                   צילום אלינור אעמר

 

החוויה שלי -


פגשתי נכדה שהולכת בעקבות סבתה ועושה צעד אחד אמיץ נוסף.


בעקבות הלימודים בבצלאל היא יוצרת מראה מעצימה


לעוצמה הנשית של נשות הכפר...יש פה הדגמה של יצירה משותפת ורשת תמיכה


כמו שהיה נהוג מדורי דורות .


זאת הצהרה נשית חזקה ואכן מגיע להן ההומז' הזה 




תודה לכל מי שהתגייס לעזור לי 


לדורון רבינוביץ ולתמי פרץ העוסקים בהבט הגרפי.

                                                                                                                    אימא של אלינור ביום חתונתה.

"

32 תגובות
« הקודם 1 2 3 הבא »